האם חסינות דיפלומטית למעסיקה מונעת תביעת עובד מכוח יחסי עבודה?

בית הדין הארצי לעבודה אישר סילוק על סף של תביעת העובד

העובדות

אנדריא בחבח (להלן: "עובד") הועסק בקונסוליה האמריקאית בירושלים (להלן: "המעסיקה") והיה לעובד בכיר וייחודי במחלקה המעורבת בפרויקטים רגישים מבחינה פוליטית וביטחונית. לעובד היה תפקיד ייחודי הכרוך בסמכויות שלטוניות.

בשלב מסוים המעסיקה מצאה כי בעבר העובד היה חבר בארגון טרור ולא גילה. העובד הכחיש חברות בארגון טרור, אולם הוחלט לשלול את האישור הביטחוני והומלץ לפטרו.

בשנת 2013 הוזמן העובד לשימוע ובסיומו, פוטר ושולמו לו מלוא הזכויות הסוציאליות.

בהמשך, העובד תבע את המעסיקה בגין 3 רכיבים: 1. הלנת תשלום פיצויי פיטורים. 2. פגיעה בשמו הטוב הואיל והפיטורים הסתמכו על שמועות. 3. פיצויי הסתגלות בסך 3 משכורות עבור תקופה בהללא עבודה ועקב פיטורים בחוסר תום לב. 

בביה"ד האזורי, המעסיקה טענה כי אין סמכות לבי"ד מקומי לפסוק פיצוי עונשי כלפי מדינה זרה לעניין ההלנה. ביחס לשני הרכיבים האחרים הוגשה בקשה לסילוק על הסף ונטען כי יש חסינות מכוח המשפט הבינלאומי מנהגי, אמנות וכן מכוח חוק חסינות מדינות זרות.

ביה"ד קבע כי סעיף 4 לחוק החסינות מסייג את החסינות של מדינה זרה לגבי תביעה שעניינה ביחסי עבודה. מכאן נדחתה הבקשה לסילוק על הסף ונשללה חסינות המעסיקה. על החלטת ביה"ד, הוגש ערעור והיועץ המשפטי לממשלה הוזמן להתייצב בדיון ולהציג עמדתו.

 פסק דין

המעסיקה טענה בערעור כי הכלל הוא קיום חסינות, ואת החריג לחוק יש לפרש באופן שיעלה בקנה אחד עם הוראות משפט בינלאומי מנהגי שאומץ במשפט הישראלי. כמו כן, שלילת חסינות למעסיקה, בהיותה מדינה זרה לגבי החלטות ביטחוניות ושלטוניות, עשויה לגרום יחס דומה כלפי ישראל בעולם. עוד נטען כי המשך ניהול ההליך כשהמעסיקה כבולה בחשיפת חומרים מודיעיניים, באשר לשיקולים ביטחוניים, פוגע בזכותה להליך הוגן. המעסיקה נשענה גם על כללי חסינות קונסולרית אשר חוסמים התערבות לביה"ד, שהרי ניהול הליך משפטי עלול להוות סכנה לקונסוליה, זכות הגישה לחצרי הקונסוליה, הארכיב, כבודה של הקונסוליה וביכולתה לתפקד, להתנהל, לבצע תפקידיה וכן למנות עובדים כרצונה. לעניין פגיעה בשם הטוב נטען כי המדובר בפגיעה שאינה מוחשית ולכן קיימת חסינות. לעניין פיצויי הלנה נטען כי לביה"ד אין סמכות לפסוק בטענה שלא נטענה.

מנגד, העובד טען כי תביעתו חוסה תחת החריג בסעיף 4 לחוק החסינות. המדובר בחוזה עבודה ובתביעה שהעילה בה היא פרטית ולא שלטונית. עוד נטען כי עמדת היועמ"ש, לפיה ביה"ד מוסמך לדון רק בזכויות קוגנטיות של עובדי מדינות זרות פוגע בהוראות החוק, מצמצם ופוגע בסמכות ביה"ד לעבודה. לעניין פגיעה  בשם הטוב, נטען כי עמדת היועמ"ש ושיוך הפגיעה בעובד לעניינים ביטחוניים של המעסיקה שגויה ולא מתייחסת לפגיעה שנעשתה במסגרת יחסי העבודה. כמו כן, מעסיקה הדוגלת בדמוקרטיה וחירות הפרט, חייבת לנקוט בזהירות רבה כשפוגעת בשמו של העובד אצלה ולאפשר לו להתגונן. המעסיקה לא יכולה לטעון בכל מקרה שקיימת לה חסינות וכך תפגע בזכויות עובדים אצלה מבלי שתהא כל ביקורת שיפוטית על הפיטורים. כמו כן, דחיית התביעה על הסף היא אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרי קיצון ובימ"ש מעדיף הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני.

היועמ"ש צדד בעמדת המעסיקה, לשיטתו, יש להבחין בין הפיטורים לבין השיקולים שעמדו ביסוד החלטת הפיטורים. ההחלטה לבטל את האישור הביטחוני קשור באופן בלתי נפרד לסוגיות הריבונות של הנציגות וביטחונה.

ביה"ד הארצי קובע כי חוק  החסינות מסדיר את נושא חסינות של מדינות הזרות מפני סמכות שיפוט מקומית אולם, בחוק יש גם סייגים ובניהם תביעה שעניינה "חוזה עבודה". החוק מבחין בסוגיית "חוזה עבודה" וחסינות בין פעולה פרטית לפעולה שלטונית. לעניין חריג "חוזה העבודה" נמצא קושי לחלץ כללים ברורים ועקביים מהמשפט הבינלאומי. לעניין ההבחנה בין פעולות פרטיות לשלטוניות ביחס לחריג "חוזה עבודה", נטל ההוכחה לחוסר התקיימות החריג חל על המדינה הזרה. בתביעה לפגיעה בשם הטוב נקבע, כי יש חסינות למדינה זרה בגין תביעות של לשון הרעה וגם בפיצויי הסתגלות, גם שעסקינן ביחסי עבודה. לפיכך התקבל ערעור המעסיקה והבקשה לסילוק התקבלה כמו כן פיצויי הלנה שנפסק-בוטל.

ע"ע 1127-10-14 ● המערערת ארצות הברית של אמריקה; המשיב: אנדריא בחבח ;המתייצב בהליך: היועץ המשפטי לממשלה ● ע"י כבוד השופטת סיגל דוידוב מוטולה ● ניתן 08/1/2016