בית הדין הארצי זיכה מעסיקה בגין אי ניהול פנקס חופשה

ניהול פנקס חופשה שנתית יכול להתנהל גם באמצעים אחרים שהמעסיק מחויב לנהל מכוח חוק

העובדות

דינמיקה שירותים 1990 בע"מ (להלן: "המעסיקה") הינה חברה המספקת שירותי ניקיון אשר בתקופה האמורה בכתב האישום העסיקה עשר עובדות לשם אספקת שירותים למעון נכים בנתניה.

בעקבות ביקורת של מדינת ישראל (להלן: "המדינה") שנערכה במהלך שנת 2007 ותחילת שנת 2008 הוטל על המעסיקה קנס מנהלי בגין אי מסירת הודעה לעובד, המעסיקה הכחישה את המיוחס לה וביקשה להישפט ומכאן כתב האישום.

המעסיקה הואשמה בגין אי מסירת הודעה לעובד, אי מתן חופשה שנתית ותשלומה וכן בגין אי ניהול פנקס חופשה שנתית המעסיקה.

בית הדין האזורי לעבודה זיכה בצורה חלקית את המעסיקה בגין אי מסירת הודעה לעובד ביחס לשמונה עובדות מתוך העשרה שבגינן היא הואשמה והרשיע אותה בגין אי מסירת הודעה לעובד בגין שתי עובדות שכן העידו.

כמו כן, בית הדין זיכה את המעסיקה ומנהלה בגין העבירות של אי מתן חופשה שנתית.

עם זאת, בית הדין הרשיע את המעסיקה בעבירה של אי ניהול פנקס חופשה שנתית והטיל עליה קנס בסך של 35,000 ש"ח ומכאן הערעור.

פסק הדין

בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי ישנה חובה לבצע רישום חופשה שנתית לכל עובד באשר הוא, בין אם הוא זכאי לחופש ובין אם לאו.

יחד עם זאת, בית הדין הבחין בין פרטים שיש לרשום מתחילת עבודתו של העובד להבדיל מפרטים אשר יכולים להירשם במועד מימוש החופשה ו/או פדיונם  לפי המוקדם מבינהם.

עוד נקבע, כי עצם חובת הרישום אינה חייבת להיות בפנקס אלא יכולה להיות מרוכזת בכרטיסיה ו/או בכל רישום סדיר אחר כגון: פנקסי שכר ותלושי שכר.

בית הדין זיכה את המעסיקה מעבירה של אי ניהול פנקס חופשה שנתית בעקבות אי עמידתה של המדינה על הרשעת המעסיקה וכן כי לא היה ניתן לדעת מן הרישום בתלושי השכר מתי נוצלו ימי החופשה ו/או האם אכן נעשה רישום של מועדי החופשה בהתאם למסמכים שהוגשו והומצאו למדינה.

לעניין אי מסירת הודעה לעובד נקבע, כי בית הדין לא התרשם שהעובדה שהעובדת לא תבעה במסגרת אזרחית ו/או קשיי שפה היוו פגמים שהצדיקו את התערבותו של בית הדין הארצי לעבודה בפסיקתו של בית הדין האזורי לעבודה ולדעתו עצם העובדה כי שתי העובדות חתמו על טופס 101 אין בה כדי ללמד שבאותו מועד נמסר להן טופס הודעה לעובד.

לפיכך נקבע, כי יש להשאיר את פסיקתו של בית הדין האזורי לעבודה על כנה ולהרשיעה באי מסירת הודעה לעובד בגין שתי עובדות בלבד ולגבי שאר העובדות אשר בגינן לא הובאו ראיות יש לזכותה.

לעניין טענת המעסיקה למחדל בחקירה נקבע, כי יש להבחין בין מחדל חקירה שלא ניתן לרפאו כמו גם לחוסר הראייתי שיצר ולפגיעה שנגרמה הגינו להגנת הנאשם לבין מחדל חקירתי אשר ניתן למזער את השפעתו ולצמצמה ונקבע, כי המעסיקה לא הוכיחה כי עקב רשלנות המדינה אבדה ראייה בעלת פוטנציאל מזכה ובנסיבות אלו משבית הדין שוכנע מעדויותיה של שתי העובדות כי לא נמסר להן טופס הודעה לעובד הרי שאין במחדל החקירה האמור לכרסם בראיות התביעה או אף כדי ליצור ספק סביר שמא נמסרו ההודעות הנטענות לעובדות שהעידו.

לאור האמור לעיל, בית הדין דחה את ערעור המעסיקה בדבר הרשעתה בעבירה של אי מסירת הודעה לעובד ביחס לשתי העובדות אלא שבפתח הדיון נשמעו לראשונה טענות של הגנה מן הצדק אשר לא נשמעו קודם והצריכו בירור עובדתי אשר לא ניתן היה לבצע במסגרת הערעור. לפיכך, טענת המעסיקה הוחזרה לבית הדין האזורי לעבודה באישור המדינה לצורך בחינת הטענות לגופו של עניין. 

ע"פ 14802-03-14 ● המערערת: דינמיקה שירותים 1990 בע"מ; המשיבה: מדינת ישראל ● לפני כבוד השופט אילן איטח ● ניתן ב- 13.4.2015