ניתוח של קריטריון נוסף להגדרת הטרדה מינית

הערה על ניחוח של אדם ורכינה להריח, מהווה הטרדה מינית מינורית המזכה בפיצוי

רקע עובדתי

חנקוביץ ננה (להלן: "העובדת") הועסקה בעבודות ניקיון במשרדי חברת הוט (להלן: "מעסיקה 2") בירושלים באמצעות חברה אחרת החל משנת 2000.

העובדת קיבלה את שכרה מהחברה האחרת.

לטענת העובדת, עם תחילת עבודתו של הנתבע (להלן: "אלמוני") בחברת הוט, באחד הבקרים, כאשר הגיעה לעבודה ונכנסה ללובי ניגש אליה אלמוני באופן פתאומי והצמיד את ראשו לכתפה כשהוא מריח אותה ואמר: "איזה ריח, הריח של הבושם שלך משגע אותי". כמו כן ציינה, כי האירוע חזר על עצמו ובפעם השלישית צעקה העובדת ואמרה לו להירגע וכי מדובר בסך הכול בבושם ועזבה את המקום.

העובדת הוסיפה, כי אלמוני היה חדש בעבודתו והיא סייעה לו בכל הקשור לענייני עבודה שכן בתקופה בה לא היה אצל המעסיקה איש אחזקה למשך מספר חודשים, מילאה העובדת את כל התפקידים בנוסף לעבודתה הרגילה בניקיון.

כמו כן טענה העובדת, כי בתחילת חודש 1/2010 זימן אותה אלמוני לחדרו וסגר את הדלת. כאשר השניים ישובים משני צדי השולחן והעובדת מסבירה לו את כמות הציוד שיש להזמין, לפתע הושיט את ידו וליטף את פניה של העובדת. העובדת קמה ויצאה מהחדר. לאחר יומיים שוב קרא לה לחדרו וחזר על הליטוף, העובדת נרתעה וברחה מהמשרד. לאחר יומיים שוב קרא לה למשרדו, קם ממקומו, נעמד מאחורי גבה של העובדת שהייתה ישובה בכיסא, ולפתע חיבק אותה בכתפיה וניסה לנשקה. העובדת קפצה מהכיסא ויצאה בריצה מהחדר. ביום 26/1/10 קרא אלמוני לעובדת למשרדו. העובדת נכנסה והשאירה את הדלת פתוחה ובמעמד זה הודיע לה, כי עקב שינויים אצל המעסיקה הרי שהוא מפחית את שעות עבודתה. באותו היום ניגש אלמוני אל העובדת והציע לה לבצע עבודות ניקיון במחסני המעסיקה בהר חוצבים וזאת על מנת להפחית את היקף הקיצוץ במשרתה, דבר הדורש נסיעות נוספות והעובדת סירבה לכך. באותה עת חשה העובדת, כי אלמוני מתנכל לה עקב סירובה לשתף עמו פעולה בהטרדותיו המיניות.

ביום 10/2/2010 בעת שהעובדת שהתה בהפסקת עישון ואלמוני יצא אף הוא לעשן, הציע לה "לעזוב את עבודות הניקיון וללכת ללמוד".

בעת הזו טענה העובדת שהגיעו מים עד נפש והיא שיתפה את חברותיה לעבודה בהשתלשלות האירועים והן פנו לממונה על הטרדה מינית אצל המעסיקה. יתר על כן, פנתה העובדת למנהל האזור והאחראי על אלמוני וסיפרה לו על הפחתת היקף משרתה ואף שיתפה אותו בהטרדה המינית. מנהל האזור פנה לממונה על הטרדה מינית אצל המעסיקה. ביום 14/2/10 הגיעה הממונה על הממונה על הטרדה מינית בירושלים למשרד המעסיקה בירושלים ושמעה את תלונתה של העובדת.

העובדת הגישה כנגד המעסיקה וכנגד אלמוני תביעה בטענה כי הוטרדה מינית על ידי אלמוני וכן בטענה כי המעסיקה לא פעלה על פי הוראות החוק למניעת הטרדה מינית תשנ"ח-1998 (להלן: "החוק למניעת הטרדה מינית").

אלמוני הכחיש את כל טענותיה של העובדת ביחס להטרדות המיניות וביחס לנסיבות הפחתת היקף משרתה של העובדת וטען, כי מדובר "בעלילת דם" עקב הפחתת היקף המשרה בנסיבות של קיצוץ רוחבי. בנוסף טענה המעסיקה, כי התנהלותה בעניינה של העובדת הייתה כדין והעובדת איננה זכאית לפיצוי כלשהו.

פסק הדין

בית הדין קיבל את התביעה בחלקה ופסק, כי מידת ההוכחה הדרושה להוכחת הטרדה מינית היא כהוכחה הדרושה בהליך אזרחי. על בית הדין לבחון את הראיות, ראשית על פי נטל הוכחה ראשוני המוטל על עובד כבמשפט אזרחי. משעמד התובע בנטל הראשוני מועבר הנטל לסתור את "ניצול יחסי המרות" לנתבע.

בנסיבות העניין נקבע כי גרסת העובדת הייתה סדורה ועקבית יותר מגרסתו של אלמוני. ביחס לאמירה בנוגע לריח, הרימה העובדת את הנטל, אולם ביחס לתיאורה בדבר נגיעות בחדרו, לא הורם הנטל. בנוסף הוכח, כי העובדת סבלה נזק נפשי כתוצאה מהשתלשלות האירועים.

בית הדין בחן האם האמירה בדבר הריח או הבושם מהווה הטרדה מינית, לפי סעיף 3 וסעיף 6 לחוק למניעת הטרדה מינית. בית הדין קבע, כי לא נראה, כי אמירותו של אלמוני לעניין הריח הטוב של העובדת הינו ביטוי בעל אופי מיני גס, המתמקד במיניותה או הנועד לבזותה או להשפילה, אולם יש באמירה "איזה ריח, הריח של הבושם שלך משגע אותי" משום גרימת מבוכה או מורת רוח, ובהתייחסות להשפעה של הריח עליו יש משום זיקה מינית. גם אובייקטיבית וגם סובייקטיבית הערה על ניחוח של אדם ורכינה להריח, יש בהם התייחסות ברובד מיני מסוים אף כי ניתן לראותו כגבולי. צוין, כי הטרדה מינית תלויה בנסיבות כל מקרה.

בית הדין הגיע למסקנה, כי העובדת הוכיחה במידת ההוכחה הנדרשת שאלמוני הטריד אותה מינית באמירה, המהווה לטעמו הטרדה מינית אף כי מינורית, וברמת החומרה הנמוכה בקשת ההטרדות המיניות.

בנסיבות אלה, בית הדין מצא מקום לפסוק פיצוי בגין אמירה זו בלבד בסך של 7,000 ש"ח. נקבע, כי אכן הייתה התנכלות מצד אלמוני כלפי העובדת, אך חרף ההתנכלות לא נגרעה יכולתה לשוב לעבודה מלאה אצל המעסיקה באותם תנאים ולכן נקבע כי אין  להשית עליו פיצוי בגין כך.

המעסיקה הוכיחה, כי נתנה מענה ראוי על פי החוק למניעת הטרדה מינית והתקנות , בכל הנוגע לדרך פרסום התקנון, למינוי הממונה, ולהדרכות ולמודעות בנושא, אולם הוכח חד משמעית, כי המעסיקה לא פעלה כנדרש בכל הנוגע לדרך טיפולה של הממונה, מתחילה ועד סופה. בגין פגמים אלה שיש לראותם בחומרה, נקבע שיש לפסוק לעובדת פיצוי ללא הוכחת נזק ובנסיבות אלה נקבע שיש לפסוק פיצוי בסך של 35,000 ש"ח.

ס"ע 1594-10 ● בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים ● התובעת: חנקוביץ ננה; הנתבע:1. אלמוני; 2. חברת "הוט" בע"מ ● ע"י כבוד השופט שרה שדיאור ● ניתן ב-12.4.2015