החל מ-16.11.15 תיקון תקנות בידי שר הכלכלה מבטל את הצורך בציון פירוט המחלה בתעודת רופא למקום העבודה
כל עובד בישראל זכאי, מכח החוק, ל- 18 ימי מחלה לשנה (ישנם ענפים, וכן מקומות עבודה רבים, בהם העובד זכאי למכסה גבוהה יותר- במיגזר הציבורי, מכח צווי הרחבה ענפיים מסויימים, הסכמים קיבוציים או חוזים אישיים).
חוק דמי מחלה מגדיר את הדרישות לגבי אישור המחלה שיש להציג, כתנאי לתשלום.
ראשית- הוכחת המחלה נעשית לפי "ממצאים רפואיים". (סעיף 1 לחוק דמי מחלה)
שנית- "עובד שבתקופת מחלתו עבד למעשה בשכר או בתמורה אחרת לא יהיה זכאי לדמי מחלה עקב אותה מחלה" (סעיף 10 לחוק).
ושלישית- קיימות תקנות לחוק, המגדירות את חובת העובד להודעה למעסיק על המחלה, ואת הדרישות מתעודת המחלה עצמה:
.1 הודעה למעביד
עובד הנעדר מעבודתו עקב מחלה ימסור למעביד הודעה על כך תוך שלושה ימים מהיום הראשון להעדרו ועל התקופה המשוערת שבה לא יהיה מסוגל לעבודה; ההודעה תימסר על ידי העובד או מטעמו, ובלבד שהמעביד הביא לידיעת העובד את חובתו לקיום הוראות תקנה זו.
. 2 תעודת מחלה
)א) עובד הפונה למעביד לקבלת דמי מחלה בעד ימי העדרו עקב מחלה, ימציא תעודת מחלה מאת רופא חתומה בידו, שבה מצויינים הפרטים כדלקמן:
(1) שם החולה ומספר זהותו;
(2) אבחון המחלה;
(3) התקופה שבה לא היה העובד מסוגל לעבודה עקב מחלה; ואם עדיין אינו מסוגל לחזור לעבודה, התקופה המשוערת שבה לא היה מסוגל לעבודה;
(4) שם הרופא ומענו;
(5) תאריך הוצאת התעודה.
נגד הדרישה לציון אבחון המחלה המדוייק בתעודה עלו טענות רבות, לפיהן היא מפירה את זכות העובד לפרטיות. תקצר היריעה מלהביא כאן את הטענות לכאן ולכאן, אולם שר הכלכלה תיקן עתה את התקנות, כך שהדרישה בתקנה 2(א)(2), לציון אבחון המחלה, נמחקה. (*)
הנוהג של קופות החולים, שלא לרשום בתעודת המחלה את אבחנת המחלה (אלא לציין כי "האבחנה נמצאת בתיק הרפואי של החולה") הפך מעתה לחוקי. התיקון ייכנס לתוקף ב- 16.11.15.
מאידך, הוספה לתקנות התקנה הבאה:
4א. אין בהוראות תקנות אלה כדי לגרוע מהוראות כל דין או הסכם הקשורות למסירת אישורי מחלה על ידי העובד או בחינת אי כושרו הזמני או הקבוע של העובד לבצע את עבודתו, הנובע, על פי ממצאים רפואיים, ממצב בריאות לקוי".
יש כנראה להבין מתקנה חדשה זו שכאשר מהות המחלה נדרשת לא כדי להצדיק העדרות, אלא כדי לבחון את הגבלת כושרו של העובד לעבודה, ניתן בכל זאת לדרוש מהרופא שיפרט מהי הבעיה הרפואית בה לקה החולה.
ידוע היטב כי קבלת אישור מחלה מרופא- אפילו ללא צורך בביקור אצלו- הפכה לקלה ביותר בישראל, ולמעשה התעודה היא – לפחות לגבי מחלות קצרות- נייר חסר ערך כמעט. הרופאים מודים בגלוי שהם נותנים תעודת מחלה לכל מי שפונה אליהם וטוען שהוא חולה.
עד עתה היה המעסיק יכול, לכאורה לפחות, לבדוק האם מחלת העובד אכן מנעה ממנו לעבוד, והאם היא "רצינית". מעתה עליו, לכאורה, לקבל את התעודה כמסמך מחייב, שאין עליו ערעור.
הוראה נוספת הקיימת בתקנות, וכדאי להסבירה, היא האפשרות שיש (למעשה- אין...) למעסיק לזמן את העובד לבדיקה אצל רופא מטעם המעסיק.
בעת שהתקנות נעשו, לפני שנת 1995, היו עדיין עובדים שלא היו כלל חברי קופת חולים כל- שהיא (מה שבלתי אפשרי היום). המחוקק ביקש לתת משקל מיוחד לתעודת מחלה של רופא קופ"ח לעומת רופא פרטי, ולכן המשך התקנות קובע כך:
ב) עובד החבר בקופת חולים ימציא תעודת מחלה מאת קופת חולים או המאושרת מטעמה, שבה מצויינים הפרטים [דלעיל]
ג) התעורר ספק אצל המעביד לגבי תוכן של תעודת מחלה שלא ניתנה לפי תקנת משנה (ב), הוא רשאי להעמיד את העובד לבדיקה רפואית ועל העובד להיענות להזמנת המעביד ולהיבדק.
כלומר- המעסיק רשאי לזמן את העובד לבדיקה מטעמו רק אם המדובר בתעודת מחלה של רופא פרטי. אם המדובר
בתעודת רופא קופ"ח- אין למעסיק אפשרות לזמן את העובד לבדיקה.
למותר לציין שכל תעודות המחלה כיום, כולל אפילו לעובדים זרים, הן של רופאי קופ"ח כל- שהיא.
תיקון התקנות נדון כבר בכנסת הקודמת, אלא שאז הציע משרד הכלכלה לאפשר בדיקה ע"י רופא של המעסיק, גם אם התעודה הוצאה ע"י רופא קופ"ח. יו"ר ועדת הכלכלה דאז (ומי שהוא שר כיום), חיים כץ, שהיה גם עד לאחרונה יו"ר ועד עובדי התעשיה האוירית, התנגד לתיקון זה, ולכן גם לא בוצע התיקון שנכנס עתה לתוקף. גם ההסתדרות הרפואית התנגדה, כמובן, לאפשרות בקורת זו.
ובכן- לפנינו, עתה, אפשרות לכל עובד לנצל 18 ימי מחלה בשנה, לפי אישורי מחלה שניתן לקבל ללא כל קושי, ואשר אינם מציינים אפילו במה לקה העובד.
הבעיה עוברת מהמישור המשפטי למישור המשמעתי...
ענין מוזר נוסף הכרוך בתעודות המחלה הכמעט- חסרות ערך שמנפיקים הרופאים, הוא ההערה הנכללת בתעודה: "אישור זה אינו בתוקף עבור מוסדות משפטיים, צבאיים ומשרד הבטחון"- או, בעברית פשוטה, אומר הרופא "זוהי תעודה של "כאילו"- אין לה שום ערך".
פקודת הראיות דורשת כי חוות דעת רפואית, המוגשת לבית משפט, בדבר מצב בריאותו של אדם, תוגש בצורת תצהיר, ודין התעודה כדין תצהיר בשבועה. תעודות המחלה בהן אנו עוסקים וודאי אינן כאלה, ומכאן, כנראה, ההסתייגות בתעודה- ההופכת אותה באמת לחסרת כל ערך. (1)
מה, בכל זאת, יכול המעסיק לעשות, כדי למנוע את הניצול המסיבי לרעה של תעודות המחלה?
ובכן, קודם לכל- על המעסיק להקפיד על הוראת תקנה 1, שפורטה לעיל, ולהעמיד את עובדיו על כך שחובה ליידע את המעסיק בדבר המחלה, וזאת תוך שלושה ימים מתחילתה. חובה זו מותנית, כקביעת התקנה, ב"יידוע" העובדים.
את היידוע ניתן לעשות בדרך של פרסום לכלל העובדים, או בדרך של הכנסת תנאי מתאים בחוזה העבודה (או אף ב"הודעה לעובד".
לגבי העובדים החולים- אקדים ואומר כי אינני טוען, כמובן, שכל העובדים משקרים, וכל תעודות המחלה אינן מראות על מחלת אמת. ההיפך הוא הנכון. מנתונים שנאספו ע"י לשכות שירות לשכר עולה כי עובד מנצל, בממוצע, רק 6 ימי מחלה בשנה- הרבה פחות "מהמגיע" לו. רוב העובדים המציגים תעודת מחלה הם חולים "באמת", ונעדרים תקופות ארוכות, או לעתים קרובות, בגלל מחלתם.
אני מתייחס לכל אותם עובדים החולים, לעתים קרובות, פרקי זמן קצרים, ומחלתם הוגדרה (עד עכשיו לפחות...) כ"הצטננות", "כאבי גב", "כאבי ראש" וכו', ובמיוחד לאותם עובדים הנוטים לחלות ביום ראשון ולהחלים ביום ששי, או לאלה שחלו דווקא כשכל המפעל יצא לחופשה שנתית, או שחלו מיד לאחר שהוזמנו לשימוע.
את הטיפול בעובדים מתחלים אלה אחלק בין "המקל" ו"הגזר".
"המקל"
שיחת בירור: יש לכם ספקות לגבי התעודה? הזמינו את העובד לשיחה. בתחילה- שיחה לא פורמלית, נסיון להבין מה מנע מהעובד להגיע לעבודה; אם תשובותיו לא מניחות את הדעת- הבהירו כי "נשאר לכם טעם רע" מההעדרות.
הדגישו בשיחה כי, אם המדובר במחלה רצינית, מוטב שהעובד יספר על כך, כדי שתוכלו להתחשב בו ואף לסייע לו.
אי קידום, אי מתן הטבות: שוב- המדובר רק בעובד שיש לכם חשד לגביו. כששוקלים קידום, בונוסים, הלוואות, קידום וכו'- מותר להבהיר לעובד כי אתם מגיבים לפי ההתנהגות שלו.
אי הכרה בתעודה: העובד נראה, במהלך המחלה, בבילוי, בחו"ל, בבנק וכו'- על המעסיק להודיעו כי אינו מכיר בתעודת המחלה! אם יחליט לתבוע, יצטרך להוכיח בבית הדין מה היתה מחלתו, וניתן יהיה להזמין את הרופא לעדות.
(וראו פסיקת ביה"ד הארצי כי מעביד החושד כי בתעודת מחלה יש פסול, ואין הוא מוכן לפעול לפיה, חייב לפעול להזמתה של התעודה, כלומר- הוא רשאי לפעול להזמת התעודה, גם אם הוצאה ע"י רופא קופ"ח) (2)
במקרים חמורים יותר- בוודאי כשהעובד נראה עובד במקום אחר בזמן "מחלתו"- מוצע להפעיל שירותי חוקר פרטי. ביה"ד האזורי בת"א פסק כי ביצוע מעקב ע"י חוקר פרטי נגד עובד שהגיש תעודות מחלה כוזבות- אינו מהווה הפרה של חוק הגנת הפרטיות (3). ראו גם פסיקת ביה"ד הארצי בדבר שלילת פיצויי הפיטורים מעובד שטען (והציג אישור רפואי) כי אינו מסוגל לעבוד, ועבד במקום אחר; גם דמי המחלה נשללו ממנו (4)
"הגזר"
מענקי אי העדרות למיניהם: קביעת תגמול לעובד, המותנה באי העדרות מחמת מחלה או תאונה. מי שלא נעדר בתקופה של שלושה חדשים, לדוגמה, יהיה זכאי למענק של 3 ימי עבודה.
הסיכון הגדול בשיטה זו- השחיקה של התנאי. עובדים נעדרים- ומבקשים מהמעסיק לאשר להם, למפרע (היינו: לאחר מעשה!) חופשה שנתית. המעסיק, מסיבותיו, אינו מתנגד. ברגע שהתנאי למענק אינו נאכף בקפדנות- הוא הופך ל"סתם" תשלום נוסף, ואפילו לרכיב לפיצויים!
הפעלת השיטה מותנית, לכן, בעמידה קפדנית על העקרון- עובד שנעדר ללא רשות, לא יקבל תגמול זה.
אגב, תקנות דמי המחלה קובעות כי "העובד ימציא תעודת מחלה". המחוקק התכוון, כמובן, ל"המצאה" במשמעות הצגה, מסירה; אך אולי הפירוש הנכון הוא "המצאה" במובן בריאת דבר שלא היה קיים קודם- היינו, תעודה שאין לה כל בסיס במציאות...
(*) ק"ת 7533 מיום 16.7.15; השינוי בתוקף מ- 16.11.15
(1) ותודה לעו"ד אריאל שמר, שבהרצאתו הסב תשומת לב השומעים להוראת חוק זו.
(2) מא/5-4, רשות הנמלים נ. ההסתדרות
(3) תע"א 9331/09, תל אביב.
(4) עע 300353/98
