אי השוויון המגדרי בישראל בעשור האחרון נותר עמוק
הממצא המרכזי בדוח קובע כי על אף שיפור מסויים שחל בפרמטרים אחדים, עומק האי-שוויון בכל הממדים נותר גבוה (59%), במיוחד בממדי העוצמה, שוק העבודה והמגדור מקצועי.
במרבית הממדים, השיפור לאורך השנים במצב הנשים מלווה על פי רוב בשיפור דומה במצב הגברים – בבחינת 'הרצפה עולה אך התקרה נוסקת' – ולפיכך הפער נשאר יציב למדי. מנגד, הצמצום בפער המגדרי מעיד בדרך כלל על הרעה במצב הכללי, כלומר על מציאות שבה לגברים ולנשים גם יחד יש פחות הזדמנויות. לפיכך, המבט המגדרי מאפשר לראות שצמצום הפערים לאו דווקא מעיד על מגמת שיפור במצב החברתי, ולעתים הוא משקף דווקא הרעה בתנאים הכלכליים והחברתיים הכלליים.
פרופ' חנה הרצוג, מנהלת-שותפה של 'שוות' וחברת צוות ההיגוי של מדד המגדר, קובעת כי האסטרטגיה של הטמעת חשיבה מגדרית לקידום שוויון צריכה להביא בחשבון את האינטרסים והצרכים הנבדלים של נשים מקבוצות אוכלוסייה מגוונות וממיקומים חברתיים שונים. "כמו כן", הוסיפה, "ההשלכות של תוכניות פעולה, של חוקים, של סוגי מדיניות ושל הקצאות משאבים, צריכות להיבחן בראי הצרכים הנבדלים של נשים מקבוצות שונות, כדי להבטיח שהצדק והשוויון המגדרי לא יהיו נחלתן של נשים משכבה מסוימת בלבד".
פרופ' נעמי חזן, מנהלת שותפה של 'שוות' וחברת צוות ההיגוי של מדד המגדר, הדגישה כי מכל התחומים שנבחנו במדד המגדר, בתחום העוצמה נמצא האי-שוויון העמוק ביותר. לדבריה, לתיקונו של מצב זה נחוץ להפעיל מנגנונים להעדפה מתקנת, ולו לפרק זמן קצוב, במשרות הכרוכות במינויים, ולהבטיח ייצוג של נשים מקבוצות אוכלוסייה מגוונות במשרות נבחרות. פרופ' חזן הוסיפה כי הימנעות מנקיטת צעדים מן הסוג הזה עד כה – כפי שבאה לידי ביטוי, בין השאר, במתן מימון למפלגות המדירות נשים או באי-הבטחת ייצוג ריאלי לנשים בגופים ממשלתיים ובשלטון המקומי – תרמה ישירות להנצחת המבנה הממוגדר של המרחב הציבורי. עוד הוסיפה כי את עקרון הייצוג הריאלי יש להחיל גם על שוק העבודה, כפי שנעשה למשל באיחוד האירופי. "בין השאר נחוץ להגדיר יעדים מספריים במשרות מפתח בשירות הציבורי, כדי להגדיל את ייצוג הנשים בהן בתוך פרק זמן קצר יחסית", אמרה.
ד"ר הגר צמרת-קרצ'ר, החוקרת הראשית של דוח 2015, ציינה כי הטמעת חשיבה מגדרית כאסטרטגיה לקידום שוויון מגדרי היא מהלך חדשני המצריך מיומנויות ובסיסי ידע חדשים. לשם כך נדרשת הכשרה המותאמת לקהלי יעד שונים: מקבלי החלטות בכל הדרגים, ממונות על מעמד האישה, ויועצות למעמד האישה ולשוויון מגדרי. לדבריה, "יישום גישה זו על-ידי השרה לשוויון מגדרי והרשות לקידום מעמד האישה, ייצור את התשתית המקצועית הנדרשת כדי להטמיע חשיבה מגדרית בתהליכי התכנון, הקצאת המשאבים וקביעת המדיניות בכל הרמות".
***
מרכז 'שוות' לקידום נשים בזירה הציבורית
'שוות' שם לו למטרה להטמיע את מושג השוויון המגדרי בחשיבה ובפעולה החברתית. מטרתו להוציא את סוגיית האי-שוויון המגדרי מתחום אחריותן הבלעדית של הנשים, ולנסחה מחדש כתפיסת עולם חברתית הנוגעת לגברים ולנשים כאחד, ולכלל סדרי החברה בישראל.
מדד המגדר פותח מתוך מחוייבות לרעיון של הטמעת החשיבה המגדרית כאסטרטגיה כוללת לקידום השוויון החברתי והאזרחי בחברה דמוקרטית. הוא אינו עוסק במעמד הנשים כשהוא לעצמו, אלא בתמורות שחלות במצבן של הנשים לעומת מצב הגברים לאורך השנים; מנקודה זו מורחב המבט אל החברה בכללותה, מתוך שאיפה לקרוא תיגר על הסדר החברתי הקיים ולגרום לכך שעולמן, צורכיהן וניסיון חייהן של נשים ממגוון מיקומים וקבוצות, יובאו בחשבון בכינונו של סדר זה.
ממצאים עיקריים, מסקנות והמלצות
עורכות המדד קובעות: ההתייחסות לציבור הנשים כאל קבוצה הומוגנית אינה מתאימה יותר – סוגיית אי השיוויון ולצידה הכשרת הגורמים המסדירים את התחום, צריכה להיבחן בפיצול לקהלי היעד השונים בקבוצה המגדרית
***
האי-שוויון בין גברים לנשים בישראל נמצא במגמת ירידה קלה בשנתיים האחרונות, אך אין מדובר בירידה חדה וחד-משמעית – שכן היא נגרמה בחלקה מהרעה כללית בהיבט התעסוקתי (המשפיעה על כלל האוכלוסיה) ולאו דווקא משיפור במצבן של הנשים
***
אי השיוויון העמוק ביותר נמצא בתחום העוצמה – על המדינה להפעיל מנגנונים להעדפה מתקנת במגזר הציבורי וכן בשוק העבודה, דוגמת האיחוד האירופי
***
ממד ההשכלה:
ב-2013 24% מן הנשים (לעומת 21% מן הגברים) היו בעלות השכלה של 13 שנות לימוד ומעלה, ושיעור הנשים בעלות השכלה של 16 שנות לימוד ומעלה עלה ל-24.6% מכלל הנשים (לעומת 24.7% מקרב הגברים).
משנת 1999 שיעור הנשים בעלות 13–15 שנות לימוד גבוה משיעור הגברים: 23.9% מהנשים לעומת 20.7% מהגברים למדו 13‒15 שנים. בסך הכול, בשנת 2013 45.4% מן הגברים בישראל היו בעלי 13 שנות לימוד ומעלה, לעומת 48.3% מן הנשים.
המרחק ממצב של שוויון מלא הצטמצם עם השנים, ובשנת 2013 היה שיעורו 4%. למעשה, ממד ההשכלה הוא הממד השוויוני ביותר מבחינת עומק האי-השוויון לעומת שאר הממדים.
חמישית בלבד מהפרופסורים בישראל הן נשים. הנתונים מעידים על היעדר ייצוג פרופורציונלי לנשים בדרגים הגבוהים באקדמיה (על אף העלייה הניכרת לאורך עשור). אף על פי שמרבית הלומדים לתואר ראשון ושני באוניברסיטאות הן נשים, שיעור הנשים פוחת מאוד כשמדובר בסגל הבכיר – עמדה בעלת השפעה רבה, עוצמה וכוח.
ממד העוני:
בשנת 2013 שיעור הנשים העניות היה 18.4% ושיעור הגברים העניים היה 16.5%.
ממד שוק העבודה:
מיליון וחצי נשים בישראל עובדות, והן מהוות 47% משוק העבודה, בעוד שגברים מהווים 53% ממנו. כשליש מהנשים בכוח העבודה (כ-535,200) מועסקות במשרה חלקית. מספר הגברים המועסקים במשרה חלקית מכוח העבודה הוא פחות ממחצית ממספרן של הנשים (כ-243,900). שיעור השתתפותן של הנשים בכוח העבודה הלך וגדל עם השנים והגיע ל-58.2% מכלל הנשים בגיל העבודה, לעומת 69.4% מהגברים.
עבודה בחברות כוח אדם: שיעור הנשים מכלל עובדי חברות כוח אדם ירד בשנת 2013 והתייצב על 50%. בשנים הקודמות שיעור הנשים בכלל המועסקות בחברות כוח אדם היה גבוה יותר, וזו הפעם הראשונה שבה נשים וגברים מועסקים בשיעור זהה בחברות כוח אדם, על הסדרי ההעסקה הפוגעניים והתנאים הבעייתיים המוצעים במשרות אלה.
תפקידים בכירים/מנכ"לות: ישנו פער מתמיד בין מספר הנשים למספר הגברים בתפקידים אלה: ב-2013 היו 37,940 מנכ"לים במשק, לעומת 6,631 מנכ"ליות בלבד. היחס בין נשים לגברים נע אפוא בין 0.13 ל-0.19. ב-2013 שיעור המנכ"ליות היה 15% בלבד. זהו שיעור נמוך ביותר בהשוואה לפערים בהיקפי התעסוקה בין גברים לנשים.
ממד המשפחה:
מספר המשפחות החד-הוריות שבראשן נשים הולך ועולה עם השנים, ובשנת 2012 הוא הגיע לכ-148,000 משפחות – לעומת כ-18,000 משפחות בלבד בראשות גברים. ב-2013 חלה ירידה קטנה במספר המשפחות החד-הוריות שבראשן גבר, ולעומת זאת מספר המשפחות החד-הוריות שבראשן נשים עלה ב-10,000, ולכן גדל האי-שוויון המגדרי בממד המצב המשפחתי. היחס בין משפחות חד-הוריות שבראשן אישה ובין משפחות חד-הוריות שבראשן גבר הוא יותר מפי 8 בממוצע.
ממד האלימות נגד נשים:
מספר התיקים שעניינם עברות מין נגד נשים שהועברו לתביעה המשטרתית או לפרקליטות עלה;; ומספר הפניות החדשות למרכזי הסיוע עלה בכ-800. נוסף אינדיקטור שמשקף את ניסיון החיים של נשים ואת הנושאים המוגדרים על ידן כמשפיעים על התנהלותן במרחב הציבורי – תחושת הביטחון בעת הליכה ברחוב- נשים בהשוואה לגברים באופן משמעותי חשות לא בטוחות בהליכה ברחוב.
ממד החברה הערבית:
קיימת ירידה בשיעור השתתפותן של נשים ערביות בשוק העבודה – מ-27.1% ל-26.3%; שיעור הנשים הערביות שעובדות במשרה חלקית עלה מ-37.3% בשנת 2012 ל-38.2% בשנת 2013; שיעור הנשים המשכילות עלה אף הוא (25.9% מן הנשים הערביות הן בעלות 13 שנות לימוד ומעלה, לעומת 22.7% מן הגברים הערבים); ושיעור הילודה של נערות ירד מ-27.6 ל-24.4; הפער בין נשים ערביות לגברים ערבים בשכר החודשי הממוצע הצטמצם.
הזרקור שהופנה להשוואה בין החברה היהודית לחברה הערבית מלמד שבחברה הערבית האי-שוויון בין גברים לנשים בשוק העבודה – באינדיקטורים של שכר חודשי ושכר לשעה – נמוך יותר לעומת כלל האוכלוסייה. ואולם, נתון זה יותר משהוא מעיד על התקדמות לקראת שוויון מגדרי הוא מעיד על סיכוייהם הנמוכים של הגברים הערבים בשוק העבודה.
ממד העוצמה:
באינדיקטור של ייצוג פוליטי, שבדק את ייצוג הנשים בממשלה, נמצא צמצום של הפער המגדרי, אך צמצום זה אינו נובע משיפור של ממש בייצוג הנשים אלא בעיקר מהקטנת הממשלה, שהביאה לירידה במספר השרים הגברים בעוד שמספר הנשים השרות נשאר ללא שינוי.
בבחירות האחרונות אמנם עלה מספר חברות הכנסת, אך ייצוגן בממשלה באופן יחסי לגברים ירד: 20 שרים+ראש הממשלה שמחזיק 3 תיקים; 3 שרות בלבד: מירי רגב, איילת שקד, גילה גמליאל; 9 סגני שר - מהן רק אשה אחת (ציפי חוטובלי).
ממד הפריפריה:
נמצא פער קטן יותר בין נשים לגברים בפריפריה לעומת המרכז (אם כי גם בפריפריה יש פער לרעת הנשים). ואולם, נתון זה אינו מעיד על שיפור במצב הנשים אלא על מבנה הזדמנויות מצומצם בפריפריה המשפיע על גברים ועל נשים כאחד.
ממד השכר והתעסוקה:
היחס בין נשים לגברים בשכר החודשי הממוצע הצטמצם ל-0.68 (לעומת 0.66 בשנים 2010—2012), אלא שהצמצום נבע מירידה בשכר הממוצע של הגברים ולא מעלייה של ממש בשכר הנשים.
הפער בין שיעור הנשים לשיעור הגברים המועסקים במשרה חלקית הצטמצם בשנים האחרונות, ואינדיקטור זה תרם רבות להפחתת האי-שוויון המגדרי בממד שוק העבודה. אך הצמצום נבע בעיקר מהעלייה בשיעור הגברים המועסקים במשרה חלקית (אם כי עדיין נשים מועסקות פי 2 מגברים באופן העסקה זה). מגמה זו, יותר משהיא מעידה על שיפור במצב הנשים היא מעידה על הידרדרות בהיצע העבודה ובתנאי התעסוקה, הפוגעת בגברים ובנשים כאחד.
הפער בין שיעור הנשים לשיעור הגברים המועסקים בחברות כוח אדם נסגר: מדד 2015 מראה ששיעור הגברים עובדי חברות כוח אדם השתווה לשיעור הנשים. ואולם, הדבר מעיד יותר מכול על הרעת תנאי העבודה של העובדים הגברים – שהרי העסקה בדרך זו משמעה ביטחון תעסוקתי קטן יותר וזכויות סוציאליות מעטות יותר – ועל התרחבות שוק העבודה המעורער.
הפער בין נשים לגברים בכל הנוגע להטבות מעסיקים לעובדים במשרה מלאה – אינדיקטור חדש במדד 2015 – הצטמצם גם הוא, אך גם כאן אין הצמצום נובע משיפור במצבן של הנשים אלא מירידה בהטבות המוענקות לגברים.
בשנים 2009-2013 קטן הפער בין נשים לגברים בקרב מקבלי הבטחת הכנסה. אך גם נתון זה נובע מהפחתת הקצבה לבני שני המינים. הפחתה זו צמצמה את האי-שוויון בממד העוני אך לא את שיעור העוני.
סיכום:
לסיכום, ניתוח המאגד את כל הממדים והאינדיקטורים של מדד המגדר מראה שב-2013 ירד האי-שוויון המגדרי ב-4.4% לעומת שנת 2012. בשלושה ממדים – ממד ההשכלה, ממד המגדור המקצועי וממד האלימות כלפי נשים – גדל האי-שוויון המגדרי, אך בשאר הממדים הייתה יציבות או חלה בו ירידה. עם זאת, האי-שוויון בין נשים לגברים עדיין עמוק מבחינת גודל הפער (59%), במיוחד בממדי העוצמה, שוק העבודה והמגדור המקצועי.
אמנם האי-שוויון בין גברים לנשים בישראל נמצא במגמת ירידה קלה בשנתיים האחרונות, אך אין מדובר בירידה חדה וחד-משמעית – שכן היא נגרמה בחלקה מהרעה כללית בהיבט התעסוקתי (המשפיעה על כלל האוכלוסיה) ולאו דווקא משיפור במצבן של הנשים.
החידושים במדד המגדר 2015 לעומת המדד הקודם:
המחקר במלואו מאת מכון ון ליר בירושלים יתפרסם בנטו+ הקרוב.
-
נוסף אומדן של עומק האי-שוויון בממדים שונים. אומדן זה מאפשר להשוות בין הממדים ולדרג אותם לפי עומק הפער המגדרי הקיים בהם. כמו כן, הוא מאפשר לבחון את עוצמת האי-שוויון בכל ממד לאורך זמן, ולדעת אילו שינויים חלו בו במשך השנים. האומדן יכול לסייע בזיהוי המנגנונים המייצרים אי-שוויון בכל אחד מהתחומים, ולשמש מצפן לקביעת סדרי עדיפויות בתהליכי קבלת ההחלטות.
-
נוסף ממד חדש – ממד הזמן – לעשרת הממדים שנכללו במדד הקודם (השכלה, שוק העבודה, מגדור מקצועי, עוני, עוצמה, מצב משפחתי, אלימות כלפי נשים, בריאות, החברה הערבית והפריפריה). הממד בוחן את חלוקת הזמן בחיי היומיום של נשים למול הגברים בספרה הציבורית ובספרה הפרטית. בשלב זה נבחנת פעילות פנאי (יציאה לחופשה והתנדבות), ומנגד נבחנת "העבודה השקופה" – עבודת הבית והטיפול במשפחה - שאינה מתוגמלת וגם אינה נכללת בחישוב התרומה למשקי הבית או למשק הלאומי. ההיעדר הכמעט מוחלט של נתונים רציפים בתחום זה, בעולם ובארץ, מעיד עד כמה מוטים מדדי האי-שוויון החברתי לניסיון החיים של נשים וגברים בעולם הציבורי, מתוך התעלמות מהתחום הפרטי-ביתי. מדד המגדר של 'שוות' מבקש לתקן הטיות אלו, ובכך להפנות את תשומת הלב של מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות לזירות שקופות המייצרות אי-שוויון חברתי.
- < >
לממד שוק העבודה נוסף אינדיקטור הבוחן הטבות מעסיקים לשכירות ולשכירים במשק. הטבות אלו הן דרך להעניק תגמולים לעובד ויש להן השפעה על השכר, ולכן יש חשיבות רבה בבחינה מגדרית של חלוקתן;
-
לממד ההשכלה נוסף אינדיקטור המודד את מידת הבידול (סגרגציה) המגדרי בתחומי הלימוד השונים באוניברסיטאות. לנוכח השוויון המגדרי שהושג עם השנים ברמת ההשכלה, חשוב כעת לעמוד על תחומי הלימוד שאליהם פונים נשים וגברים, כדי להבין טוב יותר את הקשר בין ההשכלה לשוק העבודה;
-
לממד האלימות נוסף אינדיקטור שמשקף את ניסיון החיים של נשים ואת הנושאים המוגדרים על ידן כמשפיעים על התנהלותן במרחב הציבורי – תחושת הביטחון בעת הליכה ברחוב.
המלצות למדיניות:
ממצאי המדד מסייעים בזיהוי מדוייק של התחומים המחייבים התערבות ותכנון מדיניות. לכן, המדד יכול לשמש מצפן לתוכנית הפעולה שעל גיבושה החליטה הממשלה בדצמבר 2014, שמטרתה לקדם שוויון מגדרי בכל תחומי החיים ולהטמיע חשיבה מגדרית בעשייה הממשלתית — בכלל זה בתהליכים של תכנון, עיצוב וקביעת מדיניות.
ברמה האופרטיבית נדרשים:
-
הצבת יעדים ברורים לצמצום הפערים המגדריים בתחומים השונים באופן שיטתי בשנים הקרובות מתוך מטרה להגיע להישגים משמעותיים בתוך עשור.
-
חשיבה חדשה על המבנה המגדרי של שוק העבודה ועל האופן בו הוא משכפל את המצב הקיים של אי-שוויון מגדרי, במיוחד ביחסים שבין המשפחה והעבודה. שינוי זה יבוא רק מתוך חשיבה חדשה גם על דפוסי העבודה של גברים.
-
הפעלת אסטרטגיה של הטמעת חשיבה מגדרית בכל תחומי התכנון והמדיניות: למימוש אסטרטגיה זו יש להפעיל מגנונים של ייצוג הולם לנשים בכל צומת של קבלת החלטות; לשלב היבטים מגדריים בקבלת החלטות מתוך רגישות לצרכים של קבוצות ספציפיות ;ולבצע בחינה מגדרית של השלכות המדיניות.
-
המחסור המתמשך בנתונים רגישי מגדר מעלה את הצורך בחקיקה שתעגן איסוף נתונים במבט מגדרי באופן שיטתי ורציף. מסד נתונים כזה ישמש תשתית ומנוף לקידום השוויון המגדרי בתחומים השונים. כדי לייצר את תשתית הנתונים הזאת נדרשת הטמעה של חשיבה מגדרית גם בקרב הגופים המייצרים ואוספים נתונים, כמו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והביטוח הלאומי, ובקרב גופים ממשלתיים, ציבוריים ופרטיים.
-
מבט מגדרי על חלוקת הזמן מחייב חשיבה מחודשת וחישוב מחדש של החשבונאות הלאומית, באופן שעשייתן ותרומתן הכלכלית של הנשים יבואו בה לידי ביטוי.
-
המחקר במלואו מאת מכון ון ליר בירושלים יתפרסם בנטו+ הקרוב
