בספרו החדש של פרופ' יובל נוח הררי הוא מנסה לחזות מה צופן לנו העתיד, שלטענתו בעצם כבר נמצא בחלקו כאן. הוא מתייחס בין השאר לערכים המניעים אותנו, ובין השאר לקפיטליזם
בספרו הראשון קיצר פרופ' יובל נח הררי את תולדות האנושות ואילו בספרו השני הוא מנסה לחזות את העתיד. בספרו "ההיסטוריה של המחר" הוא סוקר את התפתחות הדתות ומכנה את הדת האחרונה "דת הקפיטליזם". על מה מבוססת דת זו? "תאוריה זו אומרת למשל שהורדת נטל המס מבעלי ההון, הגדלת כמות האשראי במערכת והוזלת הריבית על האשראי מעוררות צמיחה מהירה". הוא מוסיף כי לפי הדת הקפיטליסטית - אם בשביל צמיחה כלכלית צריך לשבור את התא המשפחתי, לעודד אנשים לגור רחוק מהוריהם ולהביא מטפלים ממדינות העולם השלישי כעובדים סיעודיים כדי להתמקד בקריירה – כך נעשה. אנחנו כבר מכירים את ההתקוממות נגד תאוריה זו של הכפפת חיי המשפחה לצורכי מקום העבודה וכאן שואל הררי את השאלה המתבקשת: האם צמיחה כלכלית חשובה יותר מאשר כיבוד הורים, ואנחנו נוסיף גם: גידול ילדים.
הררי אומר כי הקפיטליזם מספר לנו שכדאי לצמוח משלוש סיבות עיקריות: הראשונה, הגידול בייצור מאפשר לנו לצרוך יותר ולהעלות את רמת החיים שלנו. הסיבה השנייה - כל עוד יש גידול באוכלוסייה הצמיחה היא הכרחית, ואם הגידול הדמוגרפי בארץ הוא של 2%, הצמיחה צריכה להיות זהה ולמעלה מזה, אחרת בכל שנה יהיו יותר מובטלים, המחירים יעלו, השכר יצומצם ורמת החיים תפחת לעומת השנה הקודמת.
הסיבה השלישית היא שאם נחליט שנפסיד להתרבות והצמיחה תהיה סטטית, הווה אומר שמספר גדול של אנשים יצטרכו לחיות מגודל קבוע של עוגה, הדבר ייצור קיטוב, חוסר ודאות ואי יציבות, והקפיטליזם אינו אוהב "מלחמת מעמדות". אם כן, הבה ונצמח, הבה ונעמול קשה יותר בכל שנה כדי לא לצנוח לעוני. ואולם, הוא שואל אם כלכלה יכולה לצמוח ללא קץ. לדעת המחבר, התשובה לכך שלילית. בעבר היה אימפריאליזם שפתח כל הזמן שווקים חדשים. השווקים החדשים מגיעים בסוף למיצוי, החומרים והאנרגיה הם משאבים מתכלים. הידע, לעומת זאת, הוא המשאב השלישי והוא צומח. באמצעותו מצאנו יותר גז ואנרגיה סולרית ותוחלת החיים ארוכה יותר. אבל האם משאב זה הוא אין-סופי? המשקיעים במדע רוצים תשואה והבורסה מצטרפת לדהירה קדימה. האצת המדע והפעילות הפיננסית אינם מצויים בוואקום ודי בהפרת האיזון האקולוגי כדי להפר את האיזון על כדור הארץ וקריסה אקולוגית תביא לקריסה כלכלית.
דוגמה קטנה היא דלדול שכבת האוזון, התחממות גלובלית, סערות והצפות שאנחנו עדים להם כבר היום. וכך אנחנו נדונים לחיי מרדף עד לקריסה, שכן השמירה על האקולוגיה של העולם אינה מעניינם של העניים הדואגים להביא הביתה לחם ואינה מעניינם של העשירים הרודפים אחרי צמיחה מתמדת.
ובכל זאת יש למחבר מילה טובה על הדת הקפיטליסטית ששיגיונותיה עלולים להמיט אסון על העולם. בעוד כוהני הדת למיניהם הסבירו בעבר כי בני האדם אינם יכולים להתגבר על רעב, מגפות ואפילו מלחמות וצריכים להתרכז במעשים טובים כדי לצפות לגן עדן מתגמל, הגיעה הדת החדשה למסקנה שהעולם פועל טוב יותר בחלוקת רווחים ובסובלנות. כיום העולם הוא שליו יותר ואלים פחות ממה שידענו במהלך אלפי שנות ההיסטוריה.
