בית המשפט העליון אישר שוב כי דיני ההתיישנות חלים גם על גביית חובות מס, אשר הרשות לא פעלה לגבייתם. כך שחוב מס שנוצר לפני יותר משבע שנים והרשות לא נקטה הליכי גבייה כלשהם בגינו, הינו בטל ומבוטל
בהלכת נעמה נסייר (רע"א 187/05 נעמה נסייר נגד עיריית נצרת אשר ניתן ביום 20.6.2010) קבע בית המשפט העליון כי יש להחיל את דיני ההתיישנות על הליכי גביה מנהליים "אקטיביים".
בהלכת נסייר דובר באדם אשר הרחיב את דירתו בנצרת עילית, מכוח היתר בניה. לאורך השנים לאחר מכן, המשיכה העירייה לחייבו בארנונה על בסיס גודלה המקורי של הדירה ובהתעלם מהרחבת הבנייה. רק לאחר כעשר שנים שלחה העירייה דרישת תשלום לגבי ההפרש בין החיוב בפועל לבין החיוב כפי שהיה אמור להיות לשיטתה. הנישום לא אמר נואש והגיע עד כותלי בית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור, ושם נתקבלה טענתו כי יש לבטל את החוב, היות ודיני ההתיישנות חלים גם לגבי גביית חובות באמצעות פקודת המיסים (גבייה).
כעת, בפסק דין חדש בעניין עיריית חיפה (עע"מ 8832/12 עירית חיפה נ' יצחק סלומון בע"מ ואח'), ניתן ביום 15.4.2015), הרחיב בית המשפט העליון (ברוב דעות של הרכב מורחב של שבעה שופטים) וקבע כי הלכת נסייר לעניין התיישנות חובות מס, תחול גם לגבי גבייה פסיבית של חובות מס.
בהלכת עיריית חיפה, דובר באדם אשר ביקש לרשום במרשם המקרקעין עסקה של העברת זכויות במקרקעין. הוראות דין שונות קובעות שורה של דרישות להשלמת הרישום. אחת מאותן דרישות היא הצגתה של תעודה מטעם הרשות המקומית, המעידה כי כל החובות המגיעים לה מבעל הנכס ביחס לנכס סולקו במלואם, או כי אין חובות כאלה.
עיריית חיפה טענה כי הלכת נסייר חלה רק על הליכי גבייה אקטיביים, אך אינה חלה על הליכי גבייה פסיביים, כגון כאלו שמונעים אישור הנדרש על ידי בעל החוב. העירייה סירבה למסור למערער את התעודה בדבר היעדר חובות ארנונה ודרשה את תשלום מלוא חוב הארנונה כתנאי למתן התעודה.
ההכרעה הובאה לפתחו של בית המשפט העליון, אשר קבע כי "אין מקום לסטות מהלכת נסייר או לבטלה ככל שעסקינן בהחלת דיני ההתיישנות על הליכי גבייה אקטיביים. זאת ועוד, להשקפת בית המשפט, יש להחיל את דיני ההתיישנות גם על הליכי גבייה פסיביים, כדוגמת סעיף 324(א) לפקודת העיריות. בחלוף תקופת ההתיישנות אין הרשות רשאית לדרוש את פירעון החובות אשר התיישנו, כתנאי למתן אישור או תעודה".
כאשר הרשות דורשת מהאזרח פירעון של חוב אשר התגבש לפני זמן רב, יש חשיבות למוסד ההתיישנות המקנה לאזרח יציבות פיננסית ואינטרס וודאות.
נזכיר כי דיני הגבייה המנהליים האמורים לעיל לגבי חובות ארנונה, הם זהים גם כשמדובר בגביית חובות מס, לרבות מס הכנסה, מע"מ ומיסוי מקרקעין. בכל המקרים דנן, פתוחה לפני הרשויות שתי דרכי פעולה מרכזיות:
הגשת תביעה אזרחית לבית המשפט המוסמך.
"גביה מנהלית" - נקיטת הליכי גביה מנהליים לפי פקודת המסים (גביה).
בית המשפט קבע בעניין נסייר, כי גם במקרה והרשות תבחר במסלול של "גביה מנהלית" יוכל האזרח לטעון טענת "התיישנות". כעת נקבע, כי טענה זו תעמוד לאזרח גם כאשר הוא מבקש אישור מהרשות, למשל, לצורך רישום בטאבו של זכויותיו במקרקעין.
הלכת עיריית חיפה הינה המשך מגמה של פסיקות קודמות כדוגמת הלכת נסייר בה נקבע כי ישנה התיישנות לגבי חובות העבר של אזרח כלפי הרשות. כך נקבע בעניין חג'ג' (ב"ל 3142/09 חג'ג' נ' המוסד לביטוח לאומי) כי המוסד לביטוח לאומי אינו רשאי לחייב מבוטח בדמי ביטוח רטרואקטיבית יותר משבע שנים לאחור.
כך גם לשיטתנו גם לעניין חובות מס הכנסה, מס ערך מוסף ומיסוי מקרקעין, אשר הרשות לא פעלה לגבייתם במשך למעלה משבע שנים.
