החברה חויבה בפיצוי כספי גבוה פי חמש מהפיצוי שנפסק לעובד
העובדות
עובדת פלונית (להלן: "העובדת") תבעה את מעסיקה (להלן: "החברה"), וגם את אחד העובדים במקום שהטריד את העובדת (להלן: "אלמוני"), בעקבות מעשי הטרדה מינית בדרגות חומרה שונות והתנכלות על רקע הטרדה מינית מכוח החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח- 1998.
הדיון התנהל תוך איסור פרסום פרטים מזהים של הצדדים והעדים בהליך.
ביה"ד דחה את מרבית טענותיה של העובדת כלפי אלמוני ובסופו של יום חויב הוא לשלם פיצוי כספי לעובדת בשל האמירה: "איזה ריח, הריח של הבושם שלך משגע אותי". ביה"ד ראה באמירה זו כ"הטרדה מינית מינורית". עם זאת, ביה"ד חייב את החברה בפיצוי כספי גבוה פי 5 מהפיצוי שנפסק לאלמוני וזאת משום שנקבעו ממצאים חמורים כלפי החברה. נפסק כי החברה כשלה בטיפול בתלונת העובדת על מעשי ההטרדה שיוחסו לאלמוני, לא פעלה כנדרש בכל הנוגע לדרך טיפול הממונה מתחילתו ועד סופו של ההליך. הממונה על הטרדה מינית מטעם המעסיקה שמעה מידע לפני ששמעה את העובדת המתלוננת, מידע שהיטה את שיקול הדעת שלה, בנוסף, לא נעשה רישום, פרוטוקולים ותחקור של עובדים אחרים. העובדת לא הסתפקה בפיצוי הכספי וביקשה לפרסם את פרטי אלמוני והחברה.
פסק דין
העובדת ערערה על החלטת ביה"ד האזורי הואיל וראתה חשיבות ציבורית בפרסום פרטים מזהים של החברה ושל אלמוני, ואילו ביה"ד האזורי אסר את פרסום פרטיהם.
בבי"ד הארצי טענו המשיבים כי הם מתנגדים לפרסום בעקבות הטענות הבאות: אלמוני טען כי ביה"ד קיבל רק טענה אחת מתוך טענות רבות וחמורות להן טענה העובדת ואף נקבע כי מעשה ההטרדה שהוכח היה מינורי והורכב מאמירה מילולית שאינה חמורה. החברה טענה כי אין בפסק הדין קביעה שיש בה להצדיק מתן פומבי וכי הפרסום עלול להטיל צל כבד על החברה ועל בעלי התפקידים בה וכן לפגוע קשות בשם הטוב על לא עול בכפם.
לצורך השאלה האם יש להתיר את פרסום פרטי החברה, ביה"ד הארצי בחן את המסגרת הנורמטיבית של עיקרון הפומביות מול הזכות לפרטיות מכוח חוק יסוד כבוד אדם וחירותו וכן את העובדה כי עסקינן בתאגיד המוכר לציבור ומספק שירותים רבים. נקבע כי גם אם תאומץ גישה מרחיבה לפיה תאגיד זכאי לפרטיות, הרי שהיקף ההגנה על התאגיד יהיה צר יותר מזה שיחול על אדם בשר ודם. במקרה זה יש לתאגיד כוח המצדיק קיומה של ביקורת ציבורית על התנהלות תאגידים אחרים כדוגמתה. לפיכך נקבע כי יש להתיר את הפרסום כלפי החברה חרף הזכות לפרטיות, זאת בנוסף לכך שהחברה לא השכילה להוכיח נזק משמעותי שעלול להיגרם לה.
לגבי השאלה האם יש להתיר פרסום פרטי אלמוני, נקבע כי נסיבותיו של המקרה מובילים למסקנה כי פרסום פרטי אלמוני הינם פגיעה בלתי מדתית ב"גרעין הקשה" של הזכות לפרטיות. נקבע כי פ"ד שניתן בביה"ד האזורי כלל שני מאפיינים הרלוונטיים לפרסום כנגד אלמוני, האחד: קשור באי הלימה בולטת בין טענות חמורות שנטענו כלפי אלמוני לבין הממצא שנקבע לגביו בסופו של יום, המתמצה באמירה לא ראויה שהוגדרה כמעשה הטרדה מינורי. המאפיין השני, נוגע לסיווג האמירה כ"הטרדה מינית" "בעלת אופי מיני" שגורמת "למבוכה" שאינה הטרדה מינית. מאפיינים אלו השליכו על קביעת היקף האינטרס הציבורי שבפרסום פרטי אלמוני ועל הערכת היקף הפגיעה בפרטיות שלו. נקבע כי במקרה זה, פרסום פרטיו של אלמוני אינו נדרש לצורך קיום מטרות של הרתעתו, אזהרת הציבור והרתעתו מפני ביצוע מעשים של הטרדה מינית. עוד נקבע כי פרסום פרטים מזהים של אלמוני בנסיבות מקרה זה עלול להסב לאלמוני נזק בלתי סביר ובלתי מידתי. לפיכך, חרג ביה"ד הארצי מכלל פומביות הדיון באופן האוסר על פרסום פרטיו של אלמוני.
סיכומם של דברים, התקבל הערעור ביחס לחברה ונקבע כי פרסום פרטי החברה יתאפשר למעט פרסום שמות בעלי תפקידים בה.
ע"ע 39314-01-14 l המערערת: פלונית; המשיבים: אלמוני וחברה פלמונית l על ידי כבוד השופטת נטע רות l ניתן ב- 26.11.2014
