על החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה
בישראל חקיקה ענפה שמטרתה להסדיר את יחסי העבודה ולכפות על צדדים לחוזה העבודה שורה ארוכה של נורמות וכללים שחובה לפעול לפיהם. נקודת המוצא של הדין היא שבשוק העבודה לא מתקיימים יחסי כוחות שוויוניים, והעובד הוא צד חלש אל מול המעסיק ובעל יכולת מיקוח מועטה (אם בכלל) בקשר עם תנאיי חוזה העבודה בין הצדדים.
דין העבודה נסמך על אידיאולוגיה סוציאליסטית ו"פטרנליסטית" שרואה במעסיק ישות בעלת עוצמה ואחריות עודפת ביחס לעובד הסר למרותו. יש שמתלווה לכך, ולעתים במידה מסוימת של צדק, תפיסת המעסיק כנצלן ומפר זכויות סדרתי. לכן דיני העובדה, המכונים בעגה המקצועית "חוקי מגן", באים לחסות על העובד המוחלש ולאזן במידת-מה את משוואת הכוחות.
השקפה זו על יחסי עובד-מעביד ביססה בדין העבודה את הקביעה שרוב הזכויות והתנאים שמסורים לעובד אינם ניתנים לוויתור. עובד, למשל, אינו יכול להסכים לשכר מתחת לשכר מינימום, להפרשות פנסיוניות נמוכות מהקבוע בדין, לוויתור על פנסיה כנגד העלאה בשכר או לעבודה בשעות נוספות ללא גמול כחוק – ואין כל משמעות אם הסכים לדבר בחתימתו.
אכן מערכת דינים יפה נמצאת לנו. אך בחקיקה "על הנייר" אין די, וקיים צורך באכיפת הנורמות החקוקות ויישומן בשטח.
הדין מציע לכך שורה של פתרונות. הדרך המוכרת לכולנו למיצוי זכויות העובדים היא הגשת תביעה כספית נגד המעסיק בדרישה לפיצוי בגין הפרת חוקי המגן. העובד פונה לבית הדין לעבודה, מצביע על הנורמות שהופרו ודורש כי יחייב את המעסיק לשלם לו את שמגיע לו, ולעתים גם ש"יעניש" את המעסיק בפסיקת פיצויים על עוגמת נפש שחווה, עלבונות, הלנת שכר ועוד.
אך קיים גם מישור נוסף. הוראות רבות בדיני העבודה מוגדרות כעבירות פליליות, חלקן אפילו חמורות. כך, למשל, תשלום שכר מתחת למינימום מהווה עבירה שעונשה יכול להגיע כדי 6 חודשי מאסר; אי-העברת ניכוי משכר עבודה במועד היא עבירת קנס שיכולה להעניש את המעסיק במאות אלפי שקלים; אי-תשלום גמול שעות נוספות ואי-פדיון ימי חופשה יכול לגרור קנס של עשרות אלפי שקלים ועוד.
מדובר בעבירות פליליות ובהליך פלילי לכל דבר, לכן על המדינה לעמוד כמאשימה בכל הכללים הרלוונטיים לחקירה פלילית ולהגשת כתב אישום. עליה לחקור את המעסיק באזהרה תוך פירוט העבירות שבגינן יש חשד לעבירה; עליה לתת למעסיק את זכות הטיעון באופן מלא; עליה לגבות עדויות וראיות בפרוצדורה המתאימה ועוד. גם כאן, בדומה לתביעה "אזרחית" (כספית), בית הדין לעבודה חורץ דין רק לאחר שהתנהל בפניו הליך של בירור ענייני, נשמעו עדויות, הובאו ראיות ואשמת המעסיק הוכחה במידה הדרושה במשפט פלילי – מעבר לספק סביר.
לכאורה גם לא ניתן אחרת, שהרי כיצד יחרץ דין טרם שנשמעה גרסת המעסיק ונבחנו הראיות. והרי אם במשפט פלילי מדובר, לטובת המעסיק אמורה גם לעמוד חזקת החפות, כל עוד לא הוכח אחרת. כך אמנם היה בעבר, אך ביוני 2012 נולד חוק שהביא לשינוי דרמטי בכל הנוגע לזכויות מעסיקים החשודים בעבירות על דיני עבודה – החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה.
החוק נועד לסייע להתמודדות עם תופעה הולכת ומתרחבת, לגרסת המחוקק, של אי-ציות להוראות דיני העבודה. מאחר שהמדינה כשלה באכיפת החוקים באמצעות הליכים פליליים, ולנוכח הקושי המובנה שבניהול הליך פלילי ארוך ומורכב, נערכה הרפורמה שמטרה לפשט, לזרז ולייעל את ההליכים.
הנהגת השינוי נבעה אמנם מסיבות טובות, אך היה לדבר מחיר. עקיפת הפרוצדורה הפלילית המסורבלת בהליך קל ויעיל לפי חוק האכיפה החדש גרמה לפגיעה משמעותית בזכויות מעסיקים להליך הוגן. המדינה בחרה להשליך לפח את זכויות המעביד להליך הוגן ולהתעלם מהצורך להוכיח את אשמתו, ויצרה הליך מנהלי שבו מפקח עבודה (ולא בית משפט) מטיל על מעסיק "עיצום כספי" היכול להגיע לעשרות רבות של אלפי שקלים.
אותו מפקח עבודה הוסמך לשמש, על טהרת היעילות והפישוט, גם חוקר, גם שופט וגם מוציא לפועל. אין עוד צורך להוכיח בבית משפט עובדות המקימות אשמה כדי שמעסיק ייענש בהטלת קנס בסכומים ניכרים. מה שבעבר הוגדר כעבירה פלילית הצריכה הוכחה בערכאות אינו כזה עוד בהליך המנהלי – המעסיק יכול להימצא אשם כי מפקח העבודה סבר כך. לא אחרת.
כיוון שמדובר בהליך מנהלי (ולא פלילי) אין עוד צורך להקפיד הקפדה יתרה על זכויות המעסיק. ממקרים שהגיעו למשרדנו עלה שמפקחי עבודה ניסו לטמון למעסיקים פח יקוש, וגבו עדויות ממעסיקים חשודים מבלי שהבהירו להם את מהות ההליך, לא הזהירו אותם כי דבריהם נרשמים והם עלולים לעמוד בפני קנסות בסכומי עתק. בתיקים שייצגנו התברר לא אחת שהחשודים לא קיבלו זכות טיעון כנדרש ואפשרות אמיתית להתעמת עם טענות ועדויות המתלוננים ולהפריך אותן.
זכור לנו היטב מקרה שבו מעסיק שהוא בעל בית קפה נחקר על-ידי מפקח עבודה, ובמענה לשאלותיו אם הוא צריך עורך-דין ומה מהות השאלות קיבל תשובה ש"הכל בסדר" ושהמפקח "רק שואל". מה רבה הייתה תדהמתו (וגם עלבונו) של אותו מעסיק שזמן קצר לאחר אותה שיחה מצא בתיבת הדואר שלו הודעת בדבר עיצום כספי בסכום של עשרות אלפי שקלים.
עובדה מטרידה מאוד היא שלפי החוק רק לאחר קבלת העיצום הכספי קמה למעסיק הזכות לשטוח את טיעוניו בכתב בפני רשות האכיפה שבמשרד הכלכלה, להסביר ולהציג ראיות מפריכות. פירוש ההסדר המשונה הוא שקודם כל המעסיק נמצא אשם, ורק לאחר מכן עליו להוכיח אחרת. במקרה של אותו בעל בית קפה, למשל, לאחר שהצגנו את טיעוניו וראיותיו בוטל העיצום הכספי.
אז מה עושים? קודם כל מודעות. לומדים לכבד את זכויות העובדים ולהקפיד על מיצוין קלה כחמורה. ואם התבשרתם על דרישה ממנהל האכיפה במשרד הכלכלה או זכיתם לביקור של מפקח עבודה, השכילו לא למסור גרסה לפני שנועצתם בעורך דין.
עוד דאגו לבקש מהמפקח פירוט מדויק של העבירות שאתם חשודים בביצוען. דעו שבדרך כלל המפקח מתשאל את המעסיק אחרון, לאחר שכבר גבה עדויות מהעובדים ובידו מסמכים.
גם אם הוטל עליכם קנס, אל תמהרו לשלם והיוועצו במומחה – לעתים יתאפשר לבטל את העיצום או להפחיתו.
