יש להבדיל בין הליכי הבראה להליכי פירוק לעניין הרחבת זכאות לגמלה מהמל"ל לעובדי חברה שהתפרקה
הצטרפו לניוזלטר והישארו מעודכנים

יש להבדיל בין הליכי הבראה להליכי פירוק לעניין הרחבת זכאות לגמלה מהמל"ל לעובדי חברה שהתפרקה

מאת: מאגר המידע המשפטי "דינים ועוד" | מבית חשבים ה.פ.ס מידע עסקי בע"מ | 27/07/2014
| |

פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי עוסק בביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד. סעיף 182 לחוק, קובע כי מבוטח יהיה זכאי לגמלה לפי פרק זה אם ניתן לגבי מעבידו צו פשיטת רגל או פירוק. בשנת 2005 נתן בית המשפט המחוזי צו הקפאת הליכים לחברת "קלאבמרקט" ומינה את המשיבים לנאמנים על נכסי החברה.

בהוראת בית המשפט הציגו הנאמנים הצעה להסדר נושים, שבבסיסה רכישת כל מניותיה של קלאבמרקט על-ידי חברת שופרסל. בכל הנוגע לעובדי החברה, נחתמו שני הסכמים קיבוציים מיוחדים שלפיהם יסיימו הנאמנים את העסקתם של כלל העובדים, ומי שיחפוץ בכך ייקלט בחברה כעובד חדש מבלי שיוכר לו ותק עבודתו הקודם.

עוד נקבע בהסכמים כי מתוך הכספים שיתקבלו בקופת ההסדר ייוחד סכום מסוים לטובת פירעון החוב לעובדים המאורגנים. אשר לעובדים בחוזים האישיים, אלו היו אמורים לקבל מקופת ההסדר את כל הסכומים המגיעים להם על פי דין בחלופת הפירוק, "לרבות הסכומים המגיעים להם מביטוח לאומי". בסופו של דבר לאחר גיבוש אסיפות נושים עמדה הצעת ההסדר על סף אישור, אולם לצורך אישורו נדרש גיוס של סכום כספי נוסף.

בהמשך הגישו הנאמנים שתי בקשות נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), שבאחת מהן ביקשו לחייב את המל"ל בתשלום גמלה לעובדי קלאבמרקט לפי הוראות פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי. לטענת הנאמנים, מאחר שבהצעה להסדר הנושים נקבע כי העובדים יקבלו מקופת ההסדר סכומים שהיו אמורים להיות משולמים להם מהמל"ל, עליו לשאת בתשלום זה.

בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה וחייב את המל"ל בתשלום הגמלה. נקבע כי מאפיין של הליכי פירוק ופשיטת רגל הוא החסימה המוחלטת של העובדים מגביית המגיע להם לאחר שמוצתה יכולת הפירעון של התאגיד, מאפיין שקיים לדעת בית המשפט גם ברוב רובם של הליכי הקפאת הליכים והבראת חברות. על כן קבע בית המשפט כי לצורך תשלום הגמלה אין מקום להבחין בין הליכי חדלות הפירעון השונים. עוד הוסיף כי פרשנותו המילולית של סעיף 182 לחוק נובעת ככל הנראה מכך שבעת חקיקתו מוסד הקפאת ההליכים כמעט ולא היה בשימוש, ומשכך החסר בחוק אינו מהווה "הסדר שלילי". מכאן הערעור.

כב' הנשיא א' גרוניס קבע כי דין הערעור להתקבל. בטרם נדרש לשאלה המשפטית העומדת בגוף העניין, ציין הנשיא גרוניס כי גם אילו תתקבל עמדת הנאמנים לעניין תחולת פרק ח' לחוק על המקרה דנן, עדיין קיימים קשיים לא מבוטלים בחיוב המל"ל בתשלום הגמלה בנסיבות הספציפיות של המקרה. זאת היות ועל פי דין הזכות לקבלת הגמלה היא זכות אישית של העובד שאינה ניתנת להעברה, בעוד במקרה זה העותרים לקבלת הגמלה אינם העובדים אלא הנאמנים. הנאמנים מצדם הציגו לפני בית המשפט עמדה לא בהירה באשר לגורם שאמור לשיטתם לקבל את כספי הגמלה, שגם היא מעוררת קשיים.

לגופו של עניין, נדרש הנשיא גרוניס לשאלה המשפטית העומדת בבסיס התיק - האם יש להחיל את הוראות פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי גם במקרה שבו ניתן לגבי המעביד צו הקפאת הליכים ואושר לגביו הסדר נושים, בלא שניתן צו פירוק. צוין כי את הוראות פרק ח' לחוק ניתן לתמצת בכך שמקום שניתן נגד מעבידו של עובד צו מאלו המנויים בחוק, זכאי העובד לקבל מהמל"ל גמלה לכיסוי חוב שכר עבודה ופיצויי פיטורים הקיים כלפיו עד תקרה מסוימת, ועם תשלום הגמלה נכנס המל"ל לנעלי העובד לשם גביית הסכום מתוך קופת הפירוק. עוד צוין כי אין מחלוקת שסעיף 182 לחוק אינו מונה מפורשות מצב של הקפאת הליכים והסדר נושים כאחת העילות לקבלת גמלה. בעניין זה הזכיר הנשיא כי הוראות פרק ח' נמצאות בתווך בין דיני הבראת החברות ודיני הביטוח הלאומי, ומשכך פרשנות תכליתית של החוק או השלמת החסר בו מחייבת לתת את הדעת על הרציונלים והתכליות העומדים בבסיס שני התחומים, לרבות העובדה שמדובר בהוראות העוסקות במדיניות סוציאלית.

הוזכר כי בהליך של פשיטת רגל או פירוק, נכסי החייב מחולקים בין נושיו לפי סדרי נשייה נוקשים הקבועים בדין, ואילו שיעור חוב שכר העבודה ופיצויי הפיטורים שנותר כלפי עובדיו של החייב נקבע בהתאם לתוצאת חלוקה זו. מנגד, כשמדובר באישור הסדר נושים, לנושי החברה יש יכולת רבה יותר להשפיע על האופן שבו יחולקו הכספים המצויים בקופת ההסדר, ולכן באפשרותם "ליצור" חוב כלפי העובדים שלא היה קיים אילו הכספים היו מחולקים בהתאם לסדרי הנשייה הקבועים בדין.

במצב זה, החוב "מגולגל" על כתפי המוסד לביטוח לאומי, באופן שהכספים המגיעים ממנו מטיבים למעשה עם הנושים ולא עם עובדי החברה באופן הסוטה בבירור מתכלית הגמלה להיטיב עם העובדים ומנוגד להסדר העומד בבסיס פרק ח'. זאת ועוד, המקרה השכיח בפירוק או בפשיטת רגל הוא אובדן מקום עבודתו של העובד, דבר שלאו דווקא קורה בהליכי שיקום והבראה.

לדעת גרוניס, חיוב המל"ל בתשלום גמלה לעובדים במצב זה, ירחיב מאוד את סוג הסיכון שבחר המחוקק לבטח, בייחוד כאשר להרחבה זו תהיה גם השלכה תקציבית על המוסד. נימוק נוסף לאי הרחבת הזכאות היה החשש שהדבר יעודד חברה ליזום הליכי הבראה בלא הצדקה מספקת כדי לזכות בסיוע לתשלום השכר לעובדיה, בעוד שללא הזכאות לגמלה היא לא הייתה עושה כן.

קושי נוסף עולה לדעת גרוניס מהסדר ה"סוברוגציה" הקבוע בחוק וממנו עולה השאלה - אם יש לחייב את המל"ל בתשלום גמלה גם במקרה של שיקום חברה והבראתה, מדוע שלא ייהנה גם מ"זכויות היתר" של העובדים באשר להשתתפות באסיפות הנושים והבעת עמדתו בנוגע להסדר העומד על הפרק?

לדברי הנשיא, ברי כי הדבר מעורר קשיים ומובן שאין לדבר פתרון בהוראות החוק שאינן מתייחסות לסיטואציה זו. לבסוף ציין כי אין להתעלם מכך שחוק החברות כולל כיום הוראות מפורטות למדי העוסקות בשיקום והבראת חברות, שבהן הוראה מפורטת המחילה הסדרים שונים מדיני הפירוק לעניין שיקום והבראה.

לסיכום קבע הנשיא גרוניס כי אין מקום להרחיב באמצעות חקיקה שיפוטית את הזכאות לגמלה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי ולהחילו על עובדי חברה שניתן לגביה צו הקפאת הליכים ושאושר בעניינה הסדר נושים, בלא שניתן לגביה צו פירוק. זאת, שכן חיוב כאמור יסטה מהתכלית שלשמה נקבעה הזכאות לגמלה בחוק, ויחייב קביעת הסדר מורכב למדי שאינו מתאים ואינו ראוי להסדרה באופן שיפוטי. לפיכך, לשיטת הנשיא יש להותיר עניין זה להכרעת המחוקק ולכן דין הערעור להתקבל.

למסקנה זו הצטרפו יתר שופטי ההרכב. המשנה לנשיא נאור חזרה על הקביעה ולפיה מדובר במקרה מובהק שבו ההסדרה חייבת להיעשות בחקיקה. השופט עמית ציין כי אף על פי שאין חולק כי השתתפות המוסד לביטוח לאומי כמקור מימון חיצוני לשכר העובדים בהליכי הקפאה יקל על הליכי ההבראה של החברה, הרי דין חדלות הפירעון לחוד והדין הסוציאלי לחוד, ולא זו התכלית העומדת בבסיס סעיף 182 לחוק.

עוד הוסיף כי יש חשש שהמוסד לביטוח לאומי יהפוך למעין "מבטח-על" להבטחת תשלום שכר עובדים של חברות שנקלעו לקשיים, וציין כי הטענה שלפיה חברות רבות "תיגררנה" להליך של פירוק במקום להליך של הבראה ושיקום היא טענה שאין לה ביסוס אמפירי.

השופט רובינשטיין ציין כי הוטרד בשאלה אם ההכרעה תגרום נזק לעובדים, אולם משעלה כי העובדים מוגנים בכל אופציה, אין לו אלא להצטרף למסקנה בדבר קבלת הערעור. השופטת חיות הסכימה אף היא, וציינה כי מקום שבו הגמלה הסוציאליות יוחדה על פי חוק לרשימה סגורה של עובדים שמעבידם נקלע לאחד המצבים המנויים בסעיף, לא ניתן לקרוא לתוכו סוג נוסף של עובדים בלא שהמחוקק יאמר את דברו. השופט ג'ובראן ציין כי למרות שאין בשתיקת המחוקק בפני עצמה כדי לאיין את פיתוח הדין באמצעות חקיקה שיפוטית, במקרה זה אין מדובר בשתיקה שיש לפרשה כלקונה בחוק, אלא כהסדר שלילי. לבסוף הצטרפה גם השופטת ארבל לחבריה להרכב.

הערעור התקבל.

עא 110/08המוסד לביטוח לאומי נגד רו"ח גבי טרבלסי ועו"ד שלמה נס, כונס הנכסים הרשמילפני כבוד השופטים הנשיא א' גרוניס, המשנָה לנשיא מ' נאור, ע' ארבל, א' רובינשטיין, ס' ג'ובראן, א' חיות, י' עמית

| |
מאמרים נוספים באותו נושא
המוצרים שלנו