האם עובדת שהתפטרה בשל מצבה הבריאותי של אמה זכאית לדמי אבטלה באופן מיידי?
הצטרפו לניוזלטר והישארו מעודכנים

האם עובדת שהתפטרה בשל מצבה הבריאותי של אמה זכאית לדמי אבטלה באופן מיידי?

מאת: עו"ד מורן טימן-גוגול | מחלקת "כל עובד" מבית חשבים | 24/03/2015
| |

המוסד לביטוח לאומי סבר שלא הייתה הצדקה להתפטרות – בית הדין סבר אחרת והעניק פרשנות מרחיבה ל"סיבה מספקת להתפטרות".

רקע עובדתי

אופירה כוחאי (להלן: "העובדת") הועסקה בתפקיד מתאמת פגישות ואשת טלמרקטינג בחברת פרטנר תקשורת בע"מ (להלן:"המעסיקה"). שעות עבודתה היו מהשעה 8:00 בבוקר ועד 17:30 לפנות ערב. במהלך ששת החודשים האחרונים לעבודתה, הופחתו שעות עבודתה של העובדת על פי בקשתה ובהסכמת המעסיקה, נוכח מצבה הבריאותי של אמה של העובדת. האם הייתה אלמנה ובמועדים הרלוונטיים לתביעה סבלה ממחלות שונות.

כמו כן, העובדת הייתה הבת היחידה מבין אחיה שעדיין עמדה ברווקותה והייתה ללא ילדים ומשכך נטלה על עצמה, לדבריה, את עיקר הטיפול באם. לדברי העובדת, שלא נסתרו, מרבית הטיפול והעזרה לאם, לרבות ליווי למוסדות רפואיים שונים, התבצע בשעות הבוקר.

מאחר שהמעסיקה לא אפשרה לעובדת גמישות בשעות העבודה בבוקר, היא נאלצה להתפטר מחמת המצב הבריאותי הלקוי של אמה ולתור אחר עבודה אחרת שתאפשר לה לטפל באמה בשעות אלה. העובדת הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל) לקבלת דמי אבטלה.

המל"ל דחה את תביעת העובדת בגין התקופה של 90 הימים שלאחר מועד התפטרותה מאחר שסבר כי לא הייתה הצדקה להתפטרות העובדת מן המעסיקה. על רקע זה הוגשה התביעה שלפנינו.

פסק הדין

תחילה נדרש בית הדין לשאלה אם הייתה התפטרותה של העובדת לצורך הטיפול באמה בגדר התפטרות "ללא הצדקה" ובאופן השולל את זכאותה לתשלום דמי אבטלה בגין התקופה של 90 הימים שלאחר מועד ההתפטרות.

כמו כן, המסגרת הנורמטיבית שלאורה יש להכריע בכל הנוגע לזכאות העובדת לתשלום דמי אבטלה מעוגנת בסעיף 166(ב) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). על פי הסמכות המעוגנת בסעיף זה התקין המחוקק תקנות לביצוע, ובמסגרתן נקבע כי יראו התפטרות ממקום העבודה מהסיבות האמורות בסעיפים 6 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") או 11א לחוק פיצויי פיטורים כהצדקה להפסקת העבודה מרצונו של המבוטח. מכאן שהנתיב הראשוני שלאורו יש לבחון את תביעתה של העובדת הותווה למעשה בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים הקובע לאמור: "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין הייתה סיבה מספקת להתפטרות – רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים". לפי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, יש לראות הורה כבן משפחה לעניין סעיף 6 שלעיל.

המעסיק מצדו לא חלק כאמור על העובדה שהעובדת טיפלה באמה, כפי שטענה, ולמעשה אף לא על כך שהעובדת הפסיקה את עבודתה כדי להקדיש את שעות הבוקר לטיפול באם. זאת היות שעבודתה אצל המעסיקה לא אפשרה לה גמישות תעסוקתית בשעות אלה.

יש לציין כי בהגינותו אף ציין בא כוח המל"ל את ההערכה שרכש המל"ל למאמציה של העובדת ולמסירותה לאמה, אלא שלשיטתו – מצב האם בתקופה הרלוונטית, כפי שהדבר עולה לטענתו גם מחוות דעת המומחה שמינה בית הדין - "לא חייב השגחה צמודה" ואפשר לאם לשהות לבד כמה שעות ביום, מכאן שהוא אפשר לעובדת להמשיך בעבודתה אצל המעסיקה.

נוסף על כך בית הדין אינו רואה עין בעין את הפרשנות הצרה שמייחס המל"ל לסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים ולסעיף 166 לחוק הביטוח הלאומי, נוכח המשמעות הרחבה שניתנה להוראות הרלוונטיות בפסיקה. כך למשל נפסק כי אין לפרש את המונח "התפטרות לרגל מצב בריאות" כדרישה שיוכח כי ההתפטרות הייתה לשם טיפול בבן המשפחה החולה או לטובת החולה, וכי די בכך שיהיה קשר סיבתי בין מצב הבריאות ובין ההתפטרות, קשר סיבתי אשר צריך שיהא המניע להתפטרות, או אחד המניעים לה.

בעניין אחר קבע בית הדין כי לצורך "הסיבה המספקת" המצדיקה את ההתפטרות אמנם יש להתחשב בממצאים רפואיים אובייקטיבים, אך יש להביא בחשבון גם את השפעתם הסובייקטיבית על העובד המתפטר וליתן להם משקל, על פי המדיניות החברתית המשפטית הראויה לדעת בית הדין.

יתר על כן, בית הדין קבע כי במקרה זה העובדת הוכיחה כי המשך עבודתה אצל המעסיקה לא אפשר לה להגיש לאמה את העזרה שנזקקה לה לאור מצבה הבריאותי, גם משך כמה שעות ביום ובמיוחד בגלל שעזרה זו (בהתלבשות, בהכנת אוכל ובליווי רפואי) נדרשה מטבע הדברים בעיקר בשעות הבוקר ובשים לב לשעות עבודתה של העובדת ולאופי תפקידה. 

בית הדין התייחס ליתר הנסיבות הנוגעות כאמור לשיקולי המדיניות החברתית וציין כי בנסיבות שבפנינו, שעה שעולה כי המניע העיקרי להפסקת העבודה של העובדת ולוויתור שוויתרה על מקום העבודה שבו הועסקה כחמש שנים בתנאי העסקה מספקים היה נעוץ במסירותה לאמה, קרי ברצון ובתחושת החובה כאחת לטפל בה - יש בו כדי להוות טעם ערכי להצדקת ההתפטרות. כמו כן ציין בית הדין כי על אחת כמה וכמה נכונים הדברים שעה שהם נבחנים דרך הפריזמה של המדיניות החברתית הראויה הנוגעת לתחום הביטחון הסוציאלי. לאור האמור לעיל נקבע כי יש לקבל את תביעתה של העובדת במובן שעל המל"ל לשלם לה דמי אבטלה על פי הדין בגין התקופה שבמחלוקת.

ב"ל 2439-10 l התובעת: אופירה כוחאי; הנתבע: המוסד לביטוח לאומי  l לפני כבוד השופטת נטע רות  l ניתן ב-30.7.2013

| |
מאמרים נוספים באותו נושא
המוצרים שלנו