בית המשפט המחוזי השית עונש של 200 שעות לתועלת הציבור ותקופת מבחן של 12 חודשים על נאשם בהצתת דלת משרדו של עורך דינו. נקבע כי קיימות במקרה דנא נסיבות חריגות ויש להעדיף את שיקולי השיקום על פני שיקולי גמול והרתעה. יש לתת לנאשם המבוגר שמעד פעם ראשונה בחייו הזדמנות לשוב למוטב ולעודד את השינוי החיובי בהתנהגותו והירתמותו לשיתוף פעולה.
עסקינן בגזר דין בעניינו של נאשם שהורשע בשתי עבירות הצתה לפי סעיף 448 (א) רישה לחוק העונשין, ובעבירה של היזק בזדון על פי סעיף 452 לחוק. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, שכר הנאשם את שירותיו של עורך דין – המתלונן, ובהמשך התגלע סכסוך כספי ביניהם בקשר לגובה שכר הטרחה. על רקע הסכסוך, ב-3 הזדמנויות שונות הגיע הנאשם לפנות בוקר אל בניין בו מצוי משרדו של המתלונן וגרם לנזקים שונים. הנאשם שפך דבק על מנעול הדלת ועל מקשי הקודן ובהמשך הגיע אל הבניין כשהוא מצויד בבקבוק המכיל דלק וגפרורים, פתח את דלת המעלית של הבניין ושילח אש במזיד באופן ששפך דלק והצית באמצעותו ובאמצעות גפרורים את המעלית. באירוע נוסף, הגיע הנאשם לבניין כשהוא מצויד בגפרורים, בשלושה בקבוקים המכילים בנזין ובשקיות ניילון ושילח אש במזיד בדלת הכניסה למשרד. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו נזקים לדלת המשרד ולמנעול, לקודן, למסדרון ונזק למעלית והבניין בעלות של עשרות אלפי שקלים.
המדינה טענה כי מדובר באירוע אחד ומתחם העונש ההולם נע בין 3 ל-6 שנות מאסר בפועל. בנוסף ביקשה להשית על הנאשם עונש ברף הנמוך של המתחם ולהטיל עליו מאסר על תנאי משמעותי ופיצוי לבעלי הבניין. בטיעונים הודגשה חומרת עבירת ההצתה, אשר היא עבירה בעלת פוטנציאל נזק גדול המסכן את הזולת. בהתייחס לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה הדגישה כי קיימת חומרה בולטת וכבדה לכך כי מעשיו של הנאשם בוצעו על רקע סכסוך כספי על גובה שכר הטרחה, כאשר המעשים בוצעו 3 פעמים על מנת לפגוע ברכושו של המתלונן והבהירה כי ביצוע העבירות כלל תכנון מוקדם, הגעה בשעת לילה מאוחרת לבניין המשרדים והצטיידות בציוד לביצוע העבירות, כאשר כתוצאה ממעשיו נגרמו נזקים כבדים למשרדו של המתלונן ולבניין בו ממוקם, נזק למעלית הבניין שהוערך בעלות של עשרות אלפי שקלים, ונזק לדלת משרדו של המתלונן ולמסדרון, כאשר הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה הוא גדול נוכח טבעה וטיבה של האש ונטייתה להתפשט ולכלות כל העומד בדרכה.
הנאשם טען מנגד כי יש לקבוע מתחם ענישה אחד לכל העבירות שקצהו התחתון הוא עונש מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות ולחלופין ביקש כי בית משפט יסטה ממתחם עונש ההולם בשל שיקולי שיקום וזאת בשל הנסיבות המיוחדות של הנאשם ובהתאם להמלצת שירות המבחן. עוד נטען לעניין הפגיעה של העונש כי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח חמור יותר כאשר מדובר בנאשם מבוגר בן 75, נורמטיבי וללא עבר פלילי שזהו מאסרו הראשון, כאשר חווית המעצר הייתה טראומטית ביותר עבורו. נטען כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה עוד כשהיה במשטרה, וחסך זמן שיפוטי יקר ואת העדת עדי התביעה.
כב' השופט א' אליקים פסק
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום. במקרה זה חל תיקון 113 לחוק שקבע כי "העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" (סעיף 40ב' לחוק). בתיק מספר עבירות שביצע הנאשם תוך 12 יום. עבירת היזק בזדון ושתי עבירות הצתה, כולן בוצעו מאותו מניע וכחלק מתכנית פעולה אחת בשל סכסוך עם המתלונן. שני הצדדים ביקשו לראות במכלול מעשיו של הנאשם אירוע אחד ועמדה זו מקובלת, כתב האישום המתוקן מתאר אירוע אחד במהלכו בוצעו 3 עבירות. העבירות בוצעו כחלק מאותו רצף אירועים ובין המעשים קשר הדוק. בהתאם לאמור לעיל, יש לקבוע מתחם עונש הולם אחד לאירוע הכולל. הנאשם כעס על המתלונן, שהיה עורך דינו, בשל סכסוך שקשור לגובה תשלום שכר טרחה, הגיע לבניין בו נמצא משרדו של המתלונן שלוש פעמים, בפעם הראשונה שפך דבק על מנעול דלת המשרד ועל מקשי הקודן, ביום אחר הצית את מעלית הבניין ובפעם האחרונה הצית את דלת משרדו של המתלונן.
עוד נקבע כי אין צורך להכביר במילים על מסוכנותה של עבירת ההצתה שהיא בעלת פוטנציאל גרימת נזק גדול, גם במקרה בו העבירה כוונה כלפי רכוש, הגם שבמקרה זה העבירות בוצעו בכל הפעמים בסמוך לשעה 0400 לפנות בוקר. במעשיו פגע הנאשם פגיעה בינונית בערכים חברתיים מוגנים של הגנה על שלום הציבור, כבודו וביטחונו, ובהגנה על זכות הקניין והרכוש. העונש המרבי הקבוע בחוק לעבירת הצתה לפי סעיף 448 רישה לחוק עומד על 15 שנות מאסר ולעבירת ההיזק בזדון העונש המרבי הוא 3 שנים. אשר למדיניות הענישה הנהוגה, בתי המשפט עמדו לא פעם על החומרה הרבה שגלומה בעבירת ההצתה, גם כאשר עבירת ההצתה מתייחסת לרכוש בלבד, בין היתר בשל הפוטנציאל לגרימת נזק חמור יותר שאיננו בשליטה. עוד נפסק, כי חומרתה של עבירת ההצתה מחייבת השתת עונש מאסר בפועל, יחד עם זאת, בסוג עבירות אלה קיים מנעד ענישה רחב.
בהמשך לאמור נקבע כי אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות (סעיף 40ט לחוק), למעשים קדם תכנון מוקדם במהלכו הצטייד הנאשם בפעם הראשונה במיכל דבק, בפעם השנייה בבקבוק המכיל דלק וגפרורים, ובפעם השלישית בשלושה בקבוקים המכילים בנזין ושקיות ניילון. הנזק שהיה עשוי להיגרם ממעשיו של הנאשם הוא גדול בעיקר מבחינה כספית, ההצתה בוצעה בבניין משרדים בשעה בה לא אמורים להיות בבניין ובקרבתו אנשים. הנזק שנגרם בפועל, נזק למעלית ולבניין בעלות של עשרות אלפי שקלים, בנוסף לנזק לדלת המשרד ולמנעול. בהתחשב בערכם החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה נקבע כי העונש ההולם במקרה דנא הוא מאסר במתחם שבין 18 ל- 48 חודשי מאסר בפועל.
מן הכלל אל הפרט נקבע כי יש לסטות במקרה זה ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום לפי סעיף 40ד לחוק וכי קיימות במקרה זה נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן. הנאשם הוא אדם בן 75. שירות המבחן כגורם מקצועי התרשם כי מסוכנות הנאשם נמוכה, קיים סיכוי ממשי לשיקומו והוכנה תכנית. כחלק מגזירת הדין לפי תיקון 113, בעת קביעת העונש המתאים יש להתייחס גם ל"פגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו" (סעיף 40יא(1) לחוק), גילו המבוגר של הנאשם מחייב התייחסות גם באספקט השיקומי תוך שימת לב לעובדה כי אין לו כל מעורבות בפלילים. בהתאם לאמור לעיל, קיימות במקרה דנא נסיבות חריגות ויש במקרה זה להעדיף את שיקולי השיקום על פני שיקולי גמול והרתעה. יש לתת לנאשם המבוגר שמעד פעם ראשונה בחייו הזדמנות לשוב למוטב ולעודד את השינוי החיובי בהתנהגותו והירתמותו לשיתוף פעולה. העמדת הנאשם במבחן מצד אחד נותנת לו ולחברה פתח של תקווה ומצד שני קיימת אפשרות לשוב ולגזור את דינו של הנאשם באופן הולם במידה ויפר את תנאי המבחן. לאור המלצת שירות המבחן וגילו המבוגר של הנאשם, נקבע כי יש סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם, לו יועמד במבחן וכי יש לחרוג במקרה דנא ממתחם העונש ההולם, והעונש המתאים ייקבע לפי שיקולי השיקום.
בנוסף לאמור נקבע כי באשר לנסיבות נוספות שאינן קשורות בביצוע העבירה (40יא' לחוק), הנאשם נטל אחריות על מעשיו, הודה במעשיו כבר בחקירתו במשטרה עוד טרם החל שלב ההוכחות, ושיתף פעולה עם שירות המבחן. שירות המבחן המליץ בעניינו של הנאשם להטיל עליו צו מבחן לשנה, במסגרתו שירות המבחן יהוה גורם סמכותי פיקוחי על המשך שיתוף הפעולה של נאשם. נקבע כי יש לאמץ את המלצות שירות המבחן במלואן. לעניין הפיצוי, לאחר בדיקה שביצעה המדינה עם המתלונן התברר כי הנאשם פיצה את המתלונן ואין לו כל טענה נגד הנאשם. כל שנותר הוא לפצות את החברה בעלת הבניין על הנזק שנגרם לה, אולם משלא הוצג מידע לגבי גובה הנזק ואין פרטים בנושא גם בכתב האישום המתוקן ובהתחשב בנתונים שהוצגו בתסקיר העדכני של שירות המבחן, לא יפסק פיצוי, מבלי שיש בקביעה זו כדי להגביל את מי שנפגע מהעבירה לתבוע פיצוי בהליך מתאים אחר.
לסיכום, על הנאשם הוטל שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות, ותקופת מבחן למשך 12 חודשים.
ב"כ הצדדים לא צוינו
ת"פ 55558-03-19
