בית המשפט לענייני משפחה דחה תביעת אישה לקבלת חלקה בכספי זכייה בלוטו של בעלה לשעבר. נפסק כי לא ניתן להידרש לסוגיית איזון המשאבים לאחר שהוכרעה בפסק דין חלוט ואין מקום לראות בפסק דין לאיזון משאבים "פסק דין חלקי" או איזון משאבים חלקי הן מטעמי מדיניות משפטית והן לפי הכלל של השתק עילה והשתק שיפוטי.
במרכז ההליך שלפנינו עומדת השאלה האם יש להיענות לתביעת בת זוג לשעבר (להלן גם : "האישה") אשר עתרה לקבלת חלקה בכספי זכייה בלוטו, אשר ביחס לתשלומם הגיעה לידה ראיה ברורה 5 שנים לאחר איזון המשאבים ו-25 שנים לאחר הזכייה, או שמא היא מנועה מלדון מחדש בענייני איזון המשאבים לאחר שכבר ניתן פס"ד חלוט בעניין זה.
התובעת והנתבע נישאו בשנת 1987 ומנישואים אלה נולדו להם ארבעה ילדים. הצדדים התגרשו בשנת 2010 לאחר שיחסיהם התערערו והחל משנת 2008 פתחו בהליכים משפטיים שונים, בסיום ההליכים – שנת 2012 ניתן פסק דין מאוחד ובו הכרעות לעניין החיוב במזונות הילדים ואיזון המשאבים. במהלך ינואר 2017 (כ-5 שנים לאחר מתן פסק הדין) הוגשה התביעה שבכותרת -המדובר על תביעה כספית והצהרתית ע"ס 4,000,000₪ ובה טענה האישה כי מספר שנים לאחר שניתן פסק הדין הגיעה לידיה אסמכתה ולפיה הנתבע (להלן: "בעלה לשעבר") זכה בלוטו. לטענתה הוא העלים עובדה זו מפניה במהלך כל שנות הנישואין והואיל ומדובר בכרטיס הגרלה שנרכש בתקופת החיים המשותפים ומכספים משותפים וכאשר עובדת הזכייה הוסתרה מפניה היא עותרת לקבוע כי כספי הזכייה משותפים ויש להעביר אליה מחציתם.
לטענת האישה, משך כל השנים נתנה התובעת בבעלה לשעבר אמון מלא והפקידה בידיו את שהיה לה. בשנת 1994 או בסמוך לכך הגיעה שמועה לאוזנייה כי הוא זכה בפיס בסכום העולה על מיליון וחצי שקלים. לדבריה משך כל תקופת הנישואים לא גילה לה בעלה לשעבר על דבר זכייתו ובכוונת מכוון הסתיר ממנה עובדה זו. לדבריה האמינה כי הכול רכילות כטענתו ולא מעבר לכך. האישה הוסיפה וטענה כי גילתה בדיעבד כי נפלה קורבן לאדם לא ישר חסר תום לב שהטעה ורימה אותה והתעשר על חשבונה. לטענתה, כרטיס הזכייה בפיס נרכש על ידי בעלה לשעבר במהלך החיים המשותפים ולכן כספי הזכייה הפכו לכספים משותפים בין בני הזוג.
הבעל לשעבר טען מצדו להתיישנות מאחר ועברו מעל 7 שנים ובסך הכל עשרות שנים ועשרות התדיינויות ולכן התביעה התיישנה ויש לדחותה. בנוסף, טען למעשה בית דין או השתק שיפוטי: מאחר והאישה קיבלה את יומה בבית המשפט וניצלה את הזכות שעמדה לה אז. כבר בהליכים דאז ידעה על הזכייה בלוטו ואף טענה כך מפורשות בתצהיר עדותה הראשית משנת 2009. לדבריו שערי בית המשפט היו פתוחים לפניה, והטענה או העילה הועלתה ומוצתה בדיונים הקודמים אך ככל הנראה התובעת זנחה וויתרה עליה וכך גם לא נתנה לה התייחסות בסיכומיה לעניין פסק הדין במקור. לפיכך, נטען כי אין להטריד את ביהמ"ש פעם נוספת באותו עניין. יש להורות על השתק עילה, לאחר שהממצא הנטען הוכרע פוזיטיבית ואף אם הוכרע בהיעדר הצגת ראיות ע"י האישה. יתרה מכך, האישה ידעה לבטח על הזכייה בלוטו בזמן אמת וכי כספי הזכייה הופנו להשקעות משותפות ולרכישות שונות ומכל מקום אינם נמצאים עוד בידיו וזאת כבר שנים ארוכות ואף לא היו בידיו בעת מתן פסק הדין.
כב' השופט א' זגורי פסק
דין התביעה להידחות שכן האישה אינה יכולה לשוב ולהתדיין בעניין איזון המשאבים ובכלל זה כספי הזכייה בלוטו. ראשית, לא ניתן להידרש לסוגיית איזון המשאבים לאחר שהוכרעה בפסק דין חלוט ואין מקום לראות בפסק דין לאיזון משאבים "פסק דין חלקי" או איזון משאבים חלקי הן מטעמי מדיניות משפטית והן לפי הכלל של השתק עילה והשתק שיפוטי. עוד נקבע כי במסגרת תביעה לאיזון משאבים אמור בית המשפט לערוך איזון של כלל המשאבים המשותפים של בני הזוג וכך גם היה במקרה זה. סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג קובע את זכאותו של בן הזוג למחצית מכל נכסי בן הזוג האחר. ואילו סעיף 6(א) לאותו חוק קובע כי לצרכי עריכת איזון משאבים על בית המשפט לשום את נכסי כל אחד מבני הזוג. ברוב מוחלט של המקרים איזון המשאבים מתייחס לכלל הנכסים, כספים וזכויות של בני הזוג והוא סופי. אם כספי הזכייה בלוטו היו נכס שהבעל לשעבר הוציא מרשותו בכוונה לסכל זכותה של האישה לקבל מחציתו לפי סעיף 5 לחוק יחסי ממון, הרי שעליה היה להגיש עתירה מתאימה לפי סעיף 7 לחוק יחסי ממון בין בני זוג. אין ספק כי האישה הייתה מודעת לזכייתו של בעלה לשעבר בלוטו בשנות התשעים המוקדמות, אך היא בעצמה סברה כי הכספים כבר אינם קיימים בידיו בעת עריכת איזון המשאבים ונעשה בהם שימוש לצרכים שונים לרבות בניית הבית. לפיכך ומקום שניתן פסק דין חלוט על בסיס טענותיה של האישה, העובדה שכיום סבורה או גילתה כי טענותיה היו שגויות אין בה כדי להוות טעם לדיון מחדש באיזון המשאבים -איזון המשאבים שנקבע בפסק הדין הוא סופי, מוחלט ונערך על בסיס הפלוגתאות שיצרו טענות הצדדים.
יתרה מכך נקבע כי התביעה התיישנה. התביעה הוגשה בשנת 2017 והקרע בין הצדדים החל ביוני 2008 עת הגישה האישה תביעות לבית המשפט לענייני משפחה לרבות תביעה רכושית. הצדדים התגרשו בשנת 2010. חוק ההתיישנות בסעיף 5 קובע תקופת התיישנות של 7 שנים ביחס לכל מה שאינו מקרקעין. באשר לשאלה מאיזה שלב או מועד מתחיל להימנות מרוץ הזמן סעיף 6 לחוק ההתיישנות מורה כי מניין תקופת ההתיישנות מתחיל ביום בו נולדה עילת התביעה. הפסיקה קובעת כי עילת תביעה הי מסכת העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב של הנתבע ויום בו נולדה העילה הוא היום בו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו מצד הנתבע. כאשר מדובר בבני זוג נשואים שחל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג, הולדתה של הזכות לאיזון משאבים היא במועד הקרע – וזהו המועד ממנו יש לבחון את מניין התקופה להתיישנות. מועד הקרע הוא חלק מעילת התביעה. לפיכך נקבע שהאישה ידעה גם ידעה על זכיית בעלה לשעבר עוד בהליך הקודם- בשנת 1994 ולכן היה עליה לפעול תוך 7 שנים ממועד גילוי העילה (סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות). לכל המאוחר הייתה אמורה לפעול בהקשר זה מהמועד שבו נוצר קרע ושבר ביחסי הצדדים. ניתן לצורך כך להתייחס למועד הקובע שהוא בשנת 2008 (אז גם הגישה את תביעותיה), אולם גם מאז חלפו 9 שנים עד הגשת התביעה דנן ולכן גם לפי מועד גילוי עילה מאוחר זה, התביעה התיישנה.
בנוסף נפסק כי האישה לא נקטה בהליך מתאים ולא העלתה טענות המצדיקות לביטול הסדר איזון המשאבים מחמת הטעמים שהוכרו בפסיקה "למשפט חוזר". בתוך כך נפסק כי התביעה צריכה הייתה להידחות או לכל הפחות להימחק על הסף לא רק מחמת התיישנות והשתק עילה או השתק שיפוטי, כאמור, אלא גם בשל העובדה שאינה עומדת בתנאי הפסיקה לקיום "משפט חוזר בהליך אזרחי", הגם שנראה כי זו הייתה כוונת האישה בהגשת התביעה במקור. הזכייה בלוטו הייתה ידועה לאישה, היא עלתה גם בהליך הקודם לכן אם טוענת האישה, כי בעלה לשעבר רימה אותה וכי היה מקום באותו פסק דין לאיזון משאבים לזכותה במחצית הזכייה או בנכסים אחרים כיוון שהוא בזבז את כספי הזכייה או הבריח אותם ללא ידיעתה.
לאור האמור לעיל -התביעה נדחתה. נקבע כי בנסיבות המקרה ישנה עדיפות משמעותית לעיקרון סופיות הדיון. בעיקרון זה מגולמים צרכיה של מערכת המשפט שלהבטחת יעילותה נדרש לשים סוף לדיון ולא לאפשר פתיחת דיונים מחדש. אינטרס זה אינו רק מערכתי אלא אינטרס של כל פרט הזקוק למערכת המשפט וממתין לבירור עניינו במצב בו משאביה של המערכת מוגבלים. האינטרס החברתי ליצירת כלל של סופיות הדין נוגע גם לצורך בוודאות ויציבות של פסק הדין, וכנגזר מכך גם לאמון הציבור במערכת המשפט.
התובעת יוצגה ע"י עו״ד צברי; הנתבע יוצג ע"י עוה״ד חליחל ופריד
תלה"מ 28661-01-17
