החובה לבטח חבר קיבוץ בביטוח פנסיוני חלה על הקיבוץ למרות שהעובד הועסק על ידי מעסיק חיצוני
הצטרפו לניוזלטר והישארו מעודכנים

החובה לבטח חבר קיבוץ בביטוח פנסיוני חלה על הקיבוץ למרות שהעובד הועסק על ידי מעסיק חיצוני

מאת: מאגר המידע המשפטי "דינים ועוד" | מבית חשבים ה.פ.ס מידע עסקי בע"מ | 27/07/2014
| |

העובדות וטענות הצדדים

התובעת הועסקה כאחות בנתבעת - שירותי בריאות כללית (להלן - "הכללית") לסירוגין החל משנת 1965 ועד ליום 31.12.2006. בתקופה הרלוונטית הייתה התובעת (והיא עודנה) חברת קיבוץ כפר מנחם (להלן - "הקיבוץ'"). על יחסי העבודה בין הצדדים חלות בין היתר הוראות חוקת העבודה לעובדי ההסתדרות הכללית.

על פי חוקת העבודה, היה על הכללית להפריש לתובעת לתגמולים ולפיצויי פיטורים. עם פרישתה שילמה הכללית לתובעת מענק פרישה בסך 190,719 ש"ח. בתקופה הרלוונטית לתביעה העבירה הכללית את שכרה של התובעת לקיבוץ. התובעת צורפה לקופת גמל מרכזית (קג"מ) ביוני 1991 והחל במועד זה נוכה חלקה בדמי הגמולים. עם פרישתה של התובעת לגמלאות אושרה לה על ידי קג"מ פנסיה חודשית בשיעור 35.33% מן השכר הקובע.

לטענת התובעת, רק בשנת 1991 החלה הכללית להפריש כספים בגין דמי גמולים לקג"מ. לגישת התובעת, בשל מחדל זה, היא נאלצת להסתפק כיום בקצבה מצומצמת שאינה משקפת את שנות עבודתה הרבות. לטענתה, עם סיום עבודתה הייתה זכאית לפיצויי פיטורים עבור תקופת עבודתה עד לשנת 1991, לאור הטענה כי הכללית לא מילאה את חובתה על פי ההסכם הקיבוצי וכי לתובעת הסדר פנסיוני חסר.

הכללית טענה כי לתובעת הסדר פנסיוני מלא מעצם היותה חברת קיבוץ. נטען כי מכוח מערכת היחסים שבין הקיבוץ לחבריו, חברי הקיבוץ זכאים לפנסיה מהקיבוץ עם הגיעם לגיל פרישה. נוסף על כך נטען כי כל הזכויות הפנסיוניות של התובעת הוסדרו על ידי הכללית, בתחילה על ידי העברת התשלומים לקיבוץ ומתחילת שנות ה-90 דרך העברת התשלומים לקרן הגמלאות, כך שהתובעת מבקשת כפל זכויות.

הכללית הגישה הודעת צד ג' כנגד הקיבוץ. בהמשך לכך נחתם בין התובעת לקיבוץ הסכם ולפיו אם יחויב הקיבוץ על ידי התובעת לשלם חלק מהסכום הנתבע או את כולו, תעביר התובעת לקיבוץ את כל הסכום שיחויב לשלם.

פסק הדין

כב' השופטת ש' שדיאור קבעה כי בקיבוץ המסורתי ישנו קשר הדוק ובלתי ניתן להתרה בין הקיבוץ לחבריו בכל תחומי החיים - קשר אשר אין להתעלם ממנו במקרה שלפנינו. כמו כן נקבע כי החובה לבטח את חברי הקיבוצים בביטוח פנסיוני חלה על הקיבוץ, כאז כן עכשיו, לרבות בקיבוץ המתחדש שבו חלה אותה מערכת נורמטיבית. כמו כן נפסק כי הבעלות על הכנסותיו של חבר קיבוץ, לרבות הכנסותיו מעבודה במפעל חיצוני לקיבוץ וזכויותיו הסוציאליות במסגרת עבודתו זו, היא של הקיבוץ.

צוין כי לפי החלטת התנועה הקיבוצית בשנות ה-60, חבר קיבוץ לא יכול היה להיות חבר בקרן פנסיה וכספי הפנסיה הועברו לשימוש הקיבוצים בהתחשבנות הכוללת ללא זיהוי שמי. על כן נפסק כי הכללית פעלה באותן שנים כדין וכמוסכם והטענה כי ביטחה בחסר דינה להידחות. נוסף על כך הובא כי כיום, לאור המשבר שפקד את הקיבוצים והשינויים שהתחוללו לאחר מכן, חייב הקיבוץ לדאוג לפנסיה עבור חבריו מתוקף תקנות הערבות הדדית.

לאור האמור נקבע כי חברי הקיבוצים נהנים מהסדר פנסיוני בין שממקורות הקיבוץ ובין שדרך מבטח פנסיוני חיצוני מטעם הקיבוץ (כפי שהיה נהוג בקיבוץ המסורתי השיתופי) והתובעת במקרה דנן מקבלת גמלה מהקיבוץ כגמלאית נוסף על הפנסיה מקג"מ. על כן נקבע כי לא ניתן לומר כי לתובעת אין הסדר פנסיוני מלא ומקיף ומשקיים הסדר פנסיוני מקיף אין היא זכאית לפיצויי פיטורים ודין תביעתה להידחות, גם מטעם זה.

עוד נפסק כי בהסכם בין התובעת לקיבוץ כצד ג' יש כדי להעיד על הקשר ההדוק בין התובעת לקיבוץ, קשר שניסו התובעת והקיבוץ לטשטש בתביעה זו, ואשר מלמד על היחסים שבין התובעת לקיבוץ ומצביע על כך כי גם כעת מתקיימים בין התובעת לקיבוץ יחסי שיתוף כפי שהיה ועדיין נהוג בקיבוץ המסורתי. נפסק כי ככל שהייתה מתקבלת תביעתה, הכספים היו נכנסים ממילא לכיס הקיבוץ. נוסף על כך נפסק כי נכונה הטענה כי בהיעדר הסדר פנסיוני מקיף זכאי עובד שפורש לפיצויי פיטורים אולם אין הדבר מתקיים במקרה שלפנינו שבו לתובעת הסדר פנסיוני.

עוד נפסק כי בהגשת התביעה במועד שבו הוגשה ולאור ידיעתה של התובעת על זכויותיה עוד בשנת 1991 יש משום שיהוי של ממש. נקבע כי על אף שהזכות לתשלום פיצויי פיטורים מתגבשת במועד סיום יחסי עובד מעביד, במקרה של התובעת גם התביעה לפצויי פיטורים הוגשה בשיהוי. למעלה מכך נקבע כי מאחר שמדובר בתביעה חליפית על בסיס הטענה כי לא שולמו בגין התובעת דמי גמולים בשנים הרבות שטרם 2002, הרי יש לראות בכך שיהוי רב אם לא התיישנות, בפרט לאור העובדה כי התובעת ידעה לאורך שנים רבות כי בגין התקופה שלפני 1990 לא הופרשו בגינה דמי גמולים לקרן הפנסיה. לפיכך נפסק כי גם מטעמי שיהוי יש לדחות את התביעה או לפחות כטעם מצטבר.

לסיכום - התביעה נדחתה. מכוח היות התובעת בפנסיה כל צד יישא בהוצאותיו.

תע"א 3403-09 התובעת: אביה ברק; הנתבעים: 1. שירותי בריאות כללית, 2. קיבוץ כפר מנחם לפני כב' השופטת שרה שדיאור ניתן ביום 20.5.2014

 

| |
מאמרים נוספים באותו נושא
המוצרים שלנו