פיצוי כספי לעובדת בת 18 בגין מסכת הטרדות מיניות מצד המעסיק
הצטרפו לניוזלטר והישארו מעודכנים

פיצוי כספי לעובדת בת 18 בגין מסכת הטרדות מיניות מצד המעסיק

מאת: עו"ד מורן טימן גוגל | מחלקת "כל עובד" מבית חשבים | 24/03/2019
| |

בית הדין ציין כי עדותה של העובדת עשתה עליו רושם מהימן וכי גרסת המעסיק לא הייתה עקבית ולא הייתה קוהרנטית, ונטען כי ניתן למצוא אמירות שיש בהן ראשית הודאה בכך שבמערכת היחסים בינו לבין העובדת נכללו היבטים בלתי ראויים.

רקע עובדתי

פלונית (להלן: "העובדת") עבדה בשירותו של אלמוני (להלן: "המעסיק") בפיצרייה אשר בבעלותו ובניהולו, תקופה בת כשלושה חודשים והתפטרה. לטענת העובדת שהייתה נערה בת 18, החלה לעבוד בשירות המעסיק, שהיה באותה עת בן 53, אב לילדים וסב לנכדים, נפלה היא קורבן למסכת של הטרדות מיניות במסגרת יחסי העבודה, אשר נעשו כלפיה מצד המעסיק. לטענתה, מסכת ההטרדות כללה, בין היתר, הערות והתייחסויות רבות, חוזרות ונשנות, בעלות אופי מיני בוטה, והגיעה לשיאה בשני אירועים בהם גם נגע בה וביצע מעשים מגונים (להלן: "שני האירועים"), כאשר לאחר האירוע השני לא הגיעה עוד לעבודה. העובדת טענה כי כל אלה אילצו אותה להתפטר מעבודתה, וגרמו לה למצב נפשי קשה. העובדת טענה כי מעשיו של המעסיק היוו הטרדה מינית בניגוד לחוק למניעת הטרדה מינית- תשנ"ח 1998 (להלן: " חוק למניעת הטרדה מינית/חוק" ) ותבעה פיצוי מקסימלי ללא הוכחת נזק מכח סעיף 6(ב) לחוק על סך 120,000 ש"ח בגין כל אחד משני האירועים, וכן בגין מסכת ההטרדות וההתייחסויות בעלות האופי המיני בנפרד, ובנוסף בגין אי מילוי חובותיו של המעסיק כמעסיק למנוע ולטפל בהטרדה מינית (סך כולל של 480,000 ש"ח ), פיצוי בסך 100,000 על עגמת נפש הכאב והסבל שנגרמו לה בגין מעשי ההטרדה המינית ואי מניעתם, בנוסף טענה להפליה בשל מינה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח-1988 (להלן:" חוק שוויון הזדמנויות בעבודה") ותבעה פיצוי בסכום של 50,000 ש"ח וכן פיצוי בגין פגיעה בזכויות סוציאליות. מנגד המעסיק טען כי לא הטריד את העובדת מינית, אלא היא זו שהטרידה אותו וכי ניסתה לפתותו במגע פיסי לעיני עובדים אחרים. כמו כן, הכחיש את העובדות שנטענו על ידי העובדת.

פסק הדין

בית הדין ציין כי עדותה של העובדת עשתה עליו רושם מהימן וכי גרסת המעסיק לא הייתה עקבית ולא הייתה קוהרנטית, ונטען כי ניתן למצוא אמירות שיש בהן ראשית הודאה בכך שבמערכת היחסים בינו לבין העובדת נכללו היבטים בלתי ראויים.

זאת ועוד, בית הדין דן בשאלה האם התקיימו בין הצדדים יחסי מרות. אין חולק כי המעסיק היה הבעלים והמנהל בפועל של הפיצרייה שבה עבדה העובדת, הוא זה שקיבל אותה לעבודה ושילם את שכרה, ולצדו בוצעה העבודה בפועל. אמנם לא היה מדובר בעובדת שכל עתידה המקצועי ופרנסת בני ביתה היו תלויים במקום העבודה מושא התביעה, אולם מדובר בנערה צעירה מאד, אשר עבדה משום שהייתה זקוקה לכסף כדי לממן את שיעורי הנהיגה שלה. כמו כן, העובדת הייתה שרויה במצב נפשי רגיש בשל חוויות קשות שבהן הייתה מעורבת בתוך המשפחה, אשר יתכן שכללו גם הטרדה מינית, והיא ראתה במעסיק, גבר בשנות החמישים לחייו, שלו ילדים בגילה, דמות אבהית שניתן לסמוך עליה, לאחר שחוותה התנסויות מכאיבות עם דמויות בוגרות אחרות בחייה ושיתפה אותו במצוקותיה שחוותה. בנסיבות אלה נמצא שלא רק שהתקיימו יחסי מרות מכח העובדה שהעבודה אצל המעסיק היה מקור ההכנסה היחידי של העובדת באותה עת, אלא שהרקע האישי הרגיש של העובדת חייב זהירות כפולה מצדו של המעסיק והטיל עליו אחריות לנהוג בעובדת בזהירות ובאופן שתואם את נסיבותיה האישיות כך שבענייננו התקיים היסוד של ניצול יחסי מרות, ואף בהינתן הפרשי הגיל והרקע האישי של העובדת, כל אלה חייבו זהירות יתרה מצד המעסיק.

לעניין מסכת ההטרדות בית הדין קיבל את טענתה של העובדת לפיה הייתה חשופה למסכת של התבטאויות בעלות אופי מיני מובהק, שאין מקומן במערכת יחסים בין מעסיק לבין עובדת, קל וחומר כשמדובר במעסיק בגילו של המעסיק ועובדת בגילה ובמצבה של העובדת.

נקבע כי העובדת הוכיחה את התרחשותם של האירוע הראשון והאירוע השני וכי אין לראות בעובדה שהמשיכה להגיע לעבודתה לאחר התרחשות האירוע הראשון כדי להוות עדות לכך שלא נגרמה לה פגיעה במסגרתו, וודאי שאין לראות בכך הסכמה או מתן אישור להמשך התנהגות מסוג זה.

לאור מכלול נסיבותיה של מערכת היחסים שבין הצדדים אשר במסגרתה הייתה העובדת בעמדת חולשה משמעותית אל מול המעסיק לא רק מכח היותה עובדת בשירותו אלא גם מכח הפרשי הגילאים ביניהם והעובדה שאינה במחלוקת שהעובדת ראתה במעסיק אדם שגם אפשר להישען ולסמוך עליו, ובהינתן הפגיעות והמצב הנפשי העדין בו הייתה מצויה לאור התנהגויות פוגעניות מהם סבלה בעברה נקבע כי בגין מסכת ההטרדות של האירוע הראשון תקבל 60,000 ש"ח ובגין האירוע השני 60,000 ש"ח כאשר הפיצוי בגין עגמת הנפש נכלל בסעדים שנפסקו. בנוסף נקבע כי אין לפסוק לעובדת פיצוי מכח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בנוסף לפיצוי שנפסק לעיל מכח החוק למניעת הטרדה מינית.

סע"ש 2597-01-15 ● בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת ● על ידי כבוד השופטת ורד שפר ● התובעת: פלונית ● הנתבע: אלמוני ● ניתן ב-26.12.2018

| |
מאמרים נוספים באותו נושא
המוצרים שלנו