בני זוג הורשעו בגין העסקת עובד זר
הצטרפו לניוזלטר והישארו מעודכנים

בני זוג הורשעו בגין העסקת עובד זר

מאת: עו"ד דנה להב | מחלקת "כל עובד" מבית חשבים | 03/05/2015
| |

כאשר מדובר בטענת אפליה בגין אכיפה בררנית של רשות, יש לאפשר לנאשם לקבל מידע ונתונים הדרושים להוכחת הטענה

העובדות

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום ע"י המאשימה (להלן: "המדינה") בגין עבירה של העסקת עובד זר שלא כדין, מבלי להסדיר לו ביטוח רפואי בהתאם לחוק, עבירות לפי סעיפים 2(א)(1)(2) ו- 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים").

הנאשמים הגישו בקשה לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 לפקודת סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982 (להלן: "החסד"פ"). במסגרת הבקשה עתרו להורות למדינה להעביר לעיונם העתקים של כתבי אישום שהוגשו בחמש השנים האחרונות כנגד שני בני זוג (ולא אחד מהם) בבית בו נמצא/ה העובד/ת הזר/ה, מידע בדבר מספר כתבי האישום וקנסות מנהליים שהוטלו בגין עבירות של העסקת עובדים זרים במשק בית, תוך פירוט מועד ביצוע העבירה ומועד נקיטת הליך האכיפה, מידע בדבר מקרים בהם הרשות לא נקטה בהליך פלילי אלא הסתפקה בהליך מנהלי בלבד הכולל הטלת קנס, תוך ציון משך תקופת ההעסקה של העובד/ת הזר/ה.

הנאשמים טענו, כי החומר המבוקש נדרש להם לשם ביסוס טענת הגנה מן הצדק, בשל אכיפה בררנית. לטענתם, במקרים רבים אחרים, לרבות בשני תיקים שפורסמו בערוצי התקשורת (בעניין הגב' נילי פריאל ובעניין הגב' ויינשטיין), על אף קיומה של מערכת נסיבות דומה, נהגה המדינה מדיניות שונה מזו שננקטה בעניינם, ובחרה שלא להגיש כתב אישום נגד שני בני הזוג, אלא כנגד בת הזוג בלבד. הנאשמים הפנו להחלטת ביה"ד הארצי בעניין ע"פ 29798-10-11 מדינת ישראל נ' מרים יהודית עמית ונילי פריאל (22.4.13) ולהחלטות נוספות, בהן הורה בית המשפט למדינה להעביר לידי נאשמים מידע לצורך ביסוס טענת אכיפה בררנית.

המדינה טענה, כי המידע והמסמכים המבוקשים אינם נכללים בהגדרת "חומר חקירה" אותו היא חייבת להעמיד לעיון הנאשמים, וכי אין לחומר המבוקש כל רלוונטיות לאישום הפלילי במקרה הנדון. עוד טענה, כי הנאשמים לא הציגו ולו בדל ראיה לכך שהיא נהגה כלפיהם מטעמים זרים פסולים או שנקטה דין שונה במקרים דומים אחרים, אלא הסתפקו בטענות כלליות וסתמיות, מבלי שהציגו נתון עובדתי כלשהו התומך בכך, כשלזכותה של רשות מנהלית עומדת חזקת החוקיות. עוד טענה, כי בקשת הנאשמים לא מבוססת על מידע ספציפי כלשהו, אלא מופנית באופן גורף לנתונים ומסמכים המתייחסים לחמש השנים האחרונות, ומהווה למעשה ניסיון ל"דיג" של מידע. עוד טענה המדינה, כי טענות הנאשמים בעניין האכיפה הבררנית הינן למעשה טענות לאי אחריותו של הנאשם 1 להעסקת העובדת הזרה בביתם. בנוסף טענה, כי העמדתו לדין של כל אחד מבני הזוג נעשית בהתאם להתקיימות היסוד העובדתי והנפשי, ונובעת אך ורק מהראיות המרשיעות שנאספו כנגדו, ואין כל רלוונטיות לעיון במידע המבוקש על ידי הנאשמים כדי לבסס את ההפליה הנטענת, ועל כן אין לחייבה להעמיד את הנתונים המבוקשים לעיון הנאשמים.

פסק הדין

סעיף 74 לחסד"פ קובע כי: "עיון בחומר החקירה (א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו. (ב) נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו".

בפסיקה נקבע, כי אין לפרש את המונח "חומר חקירה" פירוש דווקני ומצומצם, המוגבל לחומר הראיות, הנוגע אך ורק במישרין לעבירה המיוחסת לנאשם. הנטייה היא למתן פירוש רחב, ודי גם בנגיעה עקיפה.

הנאשמים טענו, כי ההחלטה להגיש כנגד שניהם כתב אישום הינה החלטה שרירותית ומפלה שביסודה שיקולים זרים, כשלטענתם, במקרים רבים אחרים, נוהגת המדינה מדיניות שונה ומגישה כתבי אישום בעניין העסקת עובד/ת זר/ה במשק בית כנגד אחד מבעלי הנכס בו נמצא העובד/ת, ולא כנגד שני בני הזוג.

נקבע, כי במקום בו נטען כי רשויות התביעה נוקטות מדיניות שונה מזו שננקטה בעניינו של הנאשם, נדרש הנאשם להראות, כי במקרים אחרים התקבלו החלטות שונות למרות הנסיבות הדומות, וכי על הנאשם להראות, כי ההבחנה שערכה התביעה בינו לבין נאשמים או חשודים אחרים הנמנים עם אותה קבוצת השוויון הינה שרירותית, מפלה או שביסודה שיקולים זרים. עוד נקבע, כי יש להביא בחשבון את הקושי האינהרנטי הטמון בהוכחת טענת אפליה בגין אכיפה בררנית, שכן כל המידע הרלבנטי מצוי בידי הרשות ואין לנאשם גישה אליו. לפיכך נקבע, כי כאשר מדובר בטענת אפליה, יש להקל במידת ההוכחה לכאורה הנדרשת מהנאשם. כמו כן, יש לאפשר לנאשם לקבל מידע ונתונים מהרשות הדרושים להוכחת הטענה.

נקבע, כי במקרה דנן, מקום בו הנאשמים טוענים לאכיפה בררנית בכך שהוגש כנגד שניהם כתב אישום בגין העסקת עובדת זרה ללא היתר ומבלי להסדיר לה ביטוח רפואי, כשלטענתם, במקרים רבים אחרים המדינה נוקטת במדיניות שונה ומגישה כתב אישום כנגד אחד מבני הזוג, הרי שחלק מהחומר המבוקש על ידי הנאשמים רלוונטי ונחוץ להוכחת הטענה בדבר אכיפה בררנית. מדובר במידע המצוי בידי המדינה, ואין לנאשמים אפשרות לאתרו ללא סיועה.

נוכח האמור, הורה ביה"ד למדינה להעביר לעיון הנאשמים כתבי אישום שהוגשו בשלוש השנים שקדמו להגשת כתב האישום, בעבירות של העסקת עובד/ת זר/ה במשק בית והעסקה ללא הסדרת ביטוח רפואי כנגד שני בעלי הנכס בו נמצא/ה העובד/ת, נתונים סטטיסטיים בעניין הגשת כתבי אישום בעבירה של העבדת עובד/ת זר/ה במשק בית והעסקה ללא הסדרת ביטוח רפואי ביחס לשלוש השנים שקדמו להגשת כתב האישום, וכן את הנהלים להגשת כתבי אישום במקרים דומים.

סיכומו של דבר, ביה"ד קיבל את הבקשה בחלקה, וקבע, כי המדינה תעביר לעיון הנאשמים את החומר כאמור לעיל עד ליום 1.2.15. הנאשמים יגישו בקשה להגנה מן הצדק ו/או הודעה אחרת עד ליום 1.3.15 ובהתאם תינתן החלטה באשר להמשך ההליכים.

הע"ז 33876-07-13 l המבקשים (הנאשמים) 1. אורן שולץ 2. מאיה שולץ ; המשיבה (המאשימה): מדינת ישראל – משרד הפנים, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול l לפני כבוד השופטת מיכל לויט l ניתן ב-8.12.2014

| |
מאמרים נוספים באותו נושא
המוצרים שלנו