שמירת זכויות לעובדת שעבדה בחברה ולאחר מכן אצל בעלת המניות בה – מכוח הסכם

בית הדין הארצי לעבודה פסק כי חברה תשלם פיצויי פיטורים בסך 58,333 ש"ח לעובדת אשר עבדה בחברה בין השנים 1994-2002 ולאחר מכן עבדה לעבוד כעוזרת מחקר של בעלת מניות בחברה במסגרת אוניברסיטה. הוכח כי בין הצדדים היה הסדר הקובע יציאת העובדת לחופשה ללא תשלום מעבודתה בחברה, עד להתאוששות החברה וחזרתה לעבודה של העובדת במסגרתה, תוך שמירת זכויותיה

רקע עובדתי

המערערת (להלן: "העובדת") הועסקה במשיבה 3 (להלן: "החברה") כחוקרת עד שנת 2002. המשיבה 2 נמנית עם בעלי מניותיה של החברה. לצד פעילותה בחברה הועסקה המשיבה 2 כחברת סגל אקדמי באוניברסיטה. במהלך שנת 2002 נקלעה החברה לקשיים כלכליים ופעילותה הופסקה. העובדת הגיעה להסכמה עם המשיבה 2 כי תתחיל לעבוד כעוזרת מחקר במסגרת המחקר שביצעה המשיבה 2 במסגרת עבודתה כחברת סגל אקדמי וכי שכרה ישולם לה מתוך תקציב המחקר. בשנת 2004 הופחת שכרה והיקף עבודתה של העובדת ועל כן היא התפטרה וקבלה פיצויי פיטורים בעד תקופת העסקתה כעוזרת מחקר משנת 2002 עד שנת 2004 אשר שולמו מתקציב המחקר של המשיבה 2.

העובדת הגישה תביעה לביה"ד האזורי וטענה כי נוכח העובדה שבתקופת עבודתה בחברה ובתקופת עבודתה באוניברסיטה עבדה באותו מקום עבודה ובאותו תפקיד בדיוק, עד אשר התפטרה בדין מפוטרת בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתה, על האוניברסיטה, בהיותה המעסיק האחרון, לשלם לה פיצויי פיטורים גם בעד תקופת עבודתה בחברה, משנת 1994. בנוסף טענה כי היא זכאית להפרשי שכר בעד חודשיים בשל ההפחתה החד צדדית בשכרה. עסקינן בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי שבו נדחתה תביעתה של העובדת. בערעור טענותיה של העובדת כלפי האוניברסיטה הועברו לחברה שצורפה כנתבעת בהליך.

המערערת טענה כי לא תתכן סיטואציה אחרת מלבד חיובה של החברה, המעסיקה בפועל בשנים בהן עבדה המערערת בחברה, שהרי אין מחלוקת כי המערערת סיימה את עבודתה בחברה על רקע הפסקת פעילותה של החברה וכל "חטאה" הוא שהסכימה לעבור לעבוד באוניברסיטה.

החברה טענה כי נוכח העובדה שהעובדת התפטרה מעבודתה בשנת 2002, ועברה בהסכמה לעבוד במסגרת תקציב המחקר באוניברסיטה, היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים ממנה.

דיון משפטי

כב' השופטת ל' גליקסמן קבעה כי משמעות טענתה של החברה היא כי בעת שהסכימה המערערת לעבור לעבוד במסגרת תקציב המחקר, היא הסכימה לוותר על פיצויי הפיטורים שהגיעו לה בעד תקופת עבודתה בחברה. נקבע כי הן מחומר הראיות והן מהעדויות עלה כי לא זו הייתה ההסכמה בין המערערת לבין החברה בשנת 2002 ועל כן טענתה של החברה בעניין זה נדחית. נקבע כי טענה זו היא גרסה כבושה, שהועלתה בדיעבד, לאחר שהחברה צורפה כנתבעת נוספת בהליך ולא הועלתה על ידי החברה הן בזמן אמת, בשנת 2004, ואפילו לא בהליך המשפטי, כל עוד לא צורפה כנתבעת נוספת בהליך.

נקבע כי מן הראיות עלה במפורש כי ההסכמה בין המערערת לבין החברה הייתה כי המערערת תפסיק לעבוד בחברה באופן זמני, כאשר בתקופה זו היא תעבוד במסגרת תקציב המחקר, וזאת מתוך תקווה כי בעתיד תחזור החברה לפעילות והיא תשוב לעבוד בחברה. עוד עלה כי ההבנה הייתה שיישמרו למערערת כל זכויותיה בעד תקופת עבודתה בחברה, ובהתאם להבנה זו אף הונחתה באת כוח החברה להכין הסדר מוסכם עם המערערת, שלא הבשיל לידי הסכם עקב התפטרותה. נקבע כי המשמעות המשפטית של הסדר זה היא יציאת המערערת לחופשה ללא תשלום מעבודתה בחברה, תוך שמירת זכויותיה בעד תקופת עבודתה בחברה. אמנם, המערערת והחברה לא הסדירו במפורש ובכתב בשנת 2002 את ההסכמה ביניהן ולא כינו אותה כך, אולם זו היא המשמעות המשפטית של ההסדר ביניהן. על כן נקבע כי על יסוד האמור לעיל העובדת זכאית לפיצויי פיטורים בעד תקופת עבודתה בחברה.

הערעור התקבל. סכום פיצויי הפיטורים לו זכאית העובדת עומד על סך של 58,333 ש"ח.

עע 15176-05-12 | התובעת: ענת אהרוני | הנתבעות: אוניברסיטת חיפה, ניצה מירסקי, תרכובות טבעיות (ת.ט.) בע"מ | על ידי כב' השופט (בדימוס) עמירם רבינוביץ, השופטת רונית רוזנפלד, השופטת לאה גליקסמן, נציג ציבור (עובדים), מר שלום חבשוש, נציג ציבור (מעסיקים) מר אמנון גדעון | 18.01.2015